תחקיר מחלקת היסטוריה עם רמי יבזורי, מ"פ חרמ"ש בחטיבה 679 * הפלוגה שלו לא הופעלה בקרבות הבלימה - הזדמנות לשמוע מפקד שהכוח שלו יכול היה לתרום למאמץ הלחימה * יבזורי: "אם היו משתמשים בנו מול מערך הנ"ט הסורי מתחת לתל יוסיפון, היינו יכולים לנפנף אותם בלי הרבה אבידות"

**כוח מזוחל"ם בדרכו לרמת הגולן במלחמת יום הכיפורים [צילום: מיקי אסטל / ארכיון צה"ל]**

לחטיבה 679 היו כוחות חרמ"ש במלחמת יום הכיפורים. שלוש פלוגות ליתר דיוק. אלא שהן לא הופעלו. בצדק או שלא - צללנו לתחקיר של רס"ן רמי יבזורי, מ"פ חרמ"ש מגדוד 93, שבמלחמת יום הכיפורים היתה ת"פ חטיבה 679, שמתאר את פעילות הפלוגה שלו מרגע ההתייצבות במחנה יפתח בשבת בערב ה-6 באוקטובר 1973, איך תוך זמן קצר לקחו לו את הזחל"מים והוא נותרו כוח חי"ר טוב ומאומן, שישב מאחור, לא הופעל והצטרף רק לאחר קרב הבלימה ברמת הגולן.

יבזורי, יליד 1930, מאושיות העבר של קיבוץ משמר העמק, היה מהקצינים היותר מבוגרים שנלחמו במלחמת יום הכיפורים. כבחור צעיר הוא נלחם במלחמת העצמאות, היה בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב ולאחר שהשתחרר מילא בקיבוצו שורת תפקידים לרבות רכז המשק. במילואים שימש מ"פ בגדוד השריון 9232, ומ-1971 היה מ"פ חרמ"ש בגדוד 93 של חטיבה 9. יבזורי הלך לעולמו בשנץ 2019.

להלן התחקיר עם רס"ן רמי יבזורי, שנערך במשמר העמק במרץ 1982. המתחקרים מטעם מחלקת היסטוריה של צה"ל היו סא"ל יעקב אידל ולצידו בחור בשם גלבוע. מקור: ארכיון צה"ל. בכחול - הערות הבלוג.

יבזורי: "הספקתי לזווד 7 זחל"מים, אבל אז בא קצין התחזוקה של החטיבה והורה לי להעביר אותם לגולני"

רס"ן יבזורי: "לפני המלחמה החטיבה הספיקה לעבור אימון הגנה אחד. גדוד 93 שמר על שמו. הוא היה אחד משני הגדודים היותר מגובשים בחטיבה. אני אישית שירתתי עוד במלחמת השחרור בחטיבת הנגב, חטיבה 12. לא אהבתי את השריון, השתחררתי משם ובגיוס שלי מחדש למילואים לא הצהרתי ששירתתי בשריון והועברתי לחי"ר. ככה הייתי חייל חי"ר כל השנים בחטיבה 9 ורק במחצית שנות ה-60 כשהתחילו הסבות חדשות לשריון תפסו אותי מחדש ועשיתי את ההסבה לחרמ"ש בקורס בג'וליס, ואחרי זה קורס מ"פים שריון, שהסתיים בדיוק לפני מלחמת ששת הימים. לפני מלחמת יום הכיפורים עשיתי איזושהי השתלמות בטנקים. פשוט הצטרפתי לאימונים של גדוד אחר בתור איש צוות טנק.

"הפלוגה שלי היתה הפלוגה הצעירה בחטיבה, והכי קטנה. השתדלתי לנפות מבעוד מועד כמה שיותר קשישים או לא מתאימים. הייתי עורך צייד רחב היקף עם הרבה גישושים לקראת כל שנת שחרורים מצה"ל, לתפוס אנשים צעירים יחסית, אם כי היו אצלי גם לוחמים בני כמעט 40 והיו כמה שהיו מעל 40. את כל אלה החזקתי בעיקר בגלל מיומנויות מקצועיות בתפעול כלי נשק. הם היו חיילים טובים אם כי בירידה מבחינת כושרם הגופני. פלוגת החרמ"ש היתה מבוססת על זחל"מים דגם ג' מיושנים ורובי אפ.אן. לא היה לנו נשק אנטי טנקי, או משהו אחר שהורג מהמקובל. היו בזוקות ורומ"ים

"הסגן שלי היה בן קיבוץ שפיים, שמוליק ויגברויז, אדם בעל יכולת בנוסף לזה שהיה מזכיר משק וגם פעיל בחטיבה הצעירה שלהם, בחור בעל כושר מנהיגות. המ"מים שלי היו מוטי, חיפאי, מ"מ שני מקיבוץ גבעת חיים, נחום שביט, ומ"מ נוסף מאיזור ת"א, בחור צעיר שהשתחרר מסדיר שנה או שנתיים קודם לכן. סך הכל היו שני מ"מים צעירים ושניים יותר מבוגרים, שביט ושמוליק שהיו הרבה יותר צעירים ממני.

"ביום כיפור הייתי החייל הראשון מהפלוגה שהגיע לבסיס. עד שהגיע החייל השני קיבלתי שישה טירונים של גולני וארבעה אנשי ימ"ח והספקתי לזווד את כל הפלוגה שכללה לאותה עת 7 זחל"מים. עוד בטרם הגיע החייל הראשון של הפלוגה בא קצין תחזוקה של החטיבה ונתן לי פקודה אישית, כי ידע שלאיש אחר אני לא אאמין - למסור את כל הזחל"מים שלי לגולני, לפרק את הזיווד, בשעה 18:00 ביום כיפור. בדיוק עבדתי בזיווד הזחל האחרון, הוא הגיע בג'יפ לימ"ח אל המחסן שבו עבדתי במחנה יפתח, שהיה חדש אז, לא היה בו חשמל, בקושי היו מים, רק העבירו את החטיבה לשם, בלגן אימים, ואמר לי פקודה אישית - להעביר את כל הזחל"מים לגולני מיידית. במהלך המסירה פירקנו את הזיווד. התברר ששני הזחל"מים שלי זחל"מי 20 מ"מ הם 12 וולט ולא 24 וולט".

המתחקר: היו לך שני תותחי 20 מ"מ?

יבזורי: "כן, זה היה התקן בפלוגת חרמ"ש אז".

לא לכולם היה.

יבזורי: "בכל מחלקה היה זחל נ"מ, זחל גור עם 0.5 וזחל של סמל עם 20 מ"מ".

לחרמון רצו לקחת אותם.

יבזורי: "ייתכן, בכל אופן הם נשארו אצלי. אחרי זה באו 100 אנשים שונים, שאמרו שהאלוף נתן פקודה להעביר אליהם את הזחל"מים האלה והתשובה שלי היתה כמובן - האלוף יודע לכתוב, אני רוצה את הפקודה בכתב. והזחל"מים האלה נשארו אצלי עד סוף המלחמה. האלוף לא כתב אף פקודה בכתב בנושא הזה. ככל הידוע לי הרבה פלוגות הפסידו את הרכב שלהן על-ידי שליחים כאלה, אבל לפחות שלי נשארו, וזה היתה המחלקה היחידה שגם השתתפה בצורה חלקית ומוגבלת. אני נשארתי באותה עת עם שני זחל"מים 20 מ"מ בלבד".

**רמי יבזורי ב-1970 [ארכיון משמר העמק]**

למי מסרת את הזחל"מים? באו נציגי גולני ולקחו?

יבזורי: "אני מסרתי לקצין התחזוקה שלי. לא עניין אותי אחר-כך למי הוא מסר. אני הבאתי אותם למקום שהראה לי על יד משרדי החטיבה ולא ראיתי יותר זחל"מים אחרים מלבד ה-20 מ"מ שנשארו אצלי".

מבחינת כוח אדם מה היה מצבך מבחינת התקן?

יבזורי: "היה מצב טוב, אני לא זוכר מספר מדויק, אבל אני חושב שהפלוגה מנתה באותו זמן בין 90 ל-100 לוחמים, וזה מצב טוב מאוד".

בשלב זה המתחקרים שאלו את יבזורי על מהות ואופי אימוני החרמ"ש. דילגנו על כמה עמודים.

מה המשימות של פלוגת חרמ"ש?

יבזורי: "בעיקר סריקה תוך כדי תקיפה של מוצבי אויב שנכבשים. אבטחות אגפים. בשטח הררי זה לעיתים רחוקות להיות החלוץ הסורק את הדרכים, אבטחת מעבר מכשול הכרחי, שמירות וחניוני לילה, פשיטה על חניוני טנקים. זה תורגל מאוד מכנית וסכמטית. הרעיון בעיקר היה תמיד לפרוץ ולשים מטעני חבלה על הטנקים עצמם. זה לא מצחיק. לפי דעתי זה הדבר היעיל ביותר במציאות, דבר שלא ניתן לתרגל אותו אף פעם. עובדה, ביום כיפור כשפשטו על חניון טנקים שלנו מצאו את כולם ישנים, וכל טנקיסט יגיד לך שבחניון אמיתי במלחמה הוא ישן. הוא יותר מדי עייף בשביל לשים לב למה שנעשה בסביבה. זה אחד הנושאים שהוזנח.

"כל השוני המיוחד בין חי"ר לבין שריון, כי הוא לא ניתן לתרגול בצורה בה מבצעים את זה בתרגילים. כל איש צבא יודע שיש הבדל עצום בין תרגיל לבין שדה הקרב. יש הרבה נושאים שרק מבחן האש פוסק אם הם רלוונטיים או לא, אם הם ניתנים לביצוע או לא. כשאתה לוקח פלוגת טנקים ואומר לה עכשיו תעשו פה חניון, כי תהיה עליכם פשיטה, כי אין צ'אנס לשום פשיטה, כי ארגז האש של חניון טנקים הוא יעיל וטוב, ואם הוא מופעל בזמן הוא לא ניתן לחדירה על-ידי חי"ר בלתי מוגן. אבל המציאות היא תמיד אחרת, שכל פלוגת שריון וגדוד שריון אחרי יומיים של קרב, כשניתן להם סוף סוך צ'אנס לישון 4-3 שעות, אז פילים יכולים להיכנס לחניון הזה בשטח, אם הוא לא נשמר כפי שהוא צריך להישמר".

אז מתוך דבריך אני מבין, שצריך היה לשים דגש בכיוון החרמ"שי על נושא של פשיטות על חניוני טנקים של האויב מצד אחד, ומצד שני מתוך ביקורת.

יבזורי: "אל תסיק בכל מהגישה שלי. אם אתה רוצה לדעת מה היתה הגישה שלי, אני גיבשתי אותה בשנת 1961, ואז כתבתי תזכיר למג"ד שלי בנושא שיטות אימונים ולחימה, שלפי דעתי צריכים להיות. לא התיימרתי להציע משהו יותר גדול מזה, ואם אתה רוצה לדעת אז בשלוש מילים רק זה מה שצריך להפריד בנושא החרמ"ש, בין כלי הרכב ובין האנשים. האנשים הם חיילי חי"ר וכלי הרכב הם כלי רק"מ של לחימה שמיועדים למשימות שונות. אם אתה מאמן פלוגת חרמ"ש בתור חיפוי ונפח האש של פלוגת חרמ"ש לפי דעתי הרבה יותר גדול מנפח האש של פלוגת טנקים, היא לא חודרת ולא הרסנית כל-כך, אבל אם אתה מדבר על כיסוי שטח, פלוגת חרמ"ש נותנת לך הרבה יותר אש. אבל אם תשים פלוגת נגמ"שים מ-113 אז יורים נשק מהצריח, ובשביל מה צריך להחזיק את כל יתר האנשים בפנים באותו זמן. ואם הם צריכים לעבור איזורים עמוקים, כפי שבכל ראשית מלחמת יום כיפור הם עוד ניסו להעביר קצת תחמושת וקצת דלק, מזון או בגדים לטנקיסטים, אנשים באותו הזמן באמת עשו את זה. הורידו את האנשים ולקחו מהם את כלי הרכב. אנשים נשארו איפשהו מאחורנית ולא עזרו ללחימה בכלל. זאת אומרת, חלק מהמסקנות שלי כנראה יישמו תמיד רק בצורה הלא נכונה. וכשאני הצעתי כתבתי את זה גם בזמן שהמסוקים בצה"ל היו הסי-56 [סיקורסקי] יכול היה לקחת בסך הכל 6 אנשים ולא 12, אני הצעתי להפריד בין החיילים, לעשות כיתות של 6 אנשים. זה הגדיל את אחוז המפקדים ואנחנו יודעים שאחוז המפקדים קובע בזריזות בתימרון ובאומץ ובהחלטיות של היחידה. יחידה כזאת אפשר להעמיס על מסוק, על זחל"ם, על נגמ"ש, ולתת לעשות פלוגות זחל"מים או נגמ"שים יותר מאוחר כשיש להם נהגים, מפקדים ונשק סיפון. יחידה כזאת יש לה מספיק אנשים לבצע שמירות, להעמיס ציודים ולהוביל אותם ולפרוק אותם".

מתי הגיעו האנשים? [למחנה יפתח]

יבזורי: "האנשים הגיעו למעשה כל הלילה עד אור הבוקר. היה די בלגן שם. חלק הגיעו ולא מצאו אותנו בהתחלה, כי לא היה אור במחנה. היה חושך. וכל הבלגן של לזווד את הטנקים".

היית מופרד מהגדוד?

יבזורי: "לא, ביחד. עבדו ביחד וגם אחרי שהם יצאו הם ביקשו ממני, השאירו אצלי כל מיני זיוודים וחגורים ותלבושות של טנקים וטנקיסטים שהתאחרו להגיע. אני זיוודתי אותם ודחפתי אותם קדימה, והיו מקרים של פצועים כאן שהיו צריכים לקבל איזה אנטי טטנוס ושוב להחזיק אותם. ארגנתי כל מיני דברים כאלה, זאת אומרת היו בינינו יחסים חבריים טובים. אני היחידי שהגיע ממש ב-6 לחודש בערב. היתר הגיעו בלילה ולקראת יום ה-7 [באוקטובר]. המחלקה הראשונה זה של צצקס יצאה עוד בלילה לכיוון גשר אריק ויתר הגדוד עד כמה שאני זוכר זז רק בבוקר לכיוון גשר בנות יעקב, נפגש עם הסורים באיזור נפח. זה היה קרב שחיסל את החטיבה. נגיד ככה, שהעמיד אותה על גודל של גדוד מאותו הקרב עד סוף המלחמה".

לא כגדודים מלאים, היא עלתה טיפין טיפין.

יבזורי: "לא טיפין טיפין".

לקרב נפח הגיע אורי אור [מח"ט 679] עם 6 טנקים לאיזור קונייטרה.

יבזורי: "בהתחלה, אבל עד הקרב עצמו אני חושב היו לו יותר. בקרב נפח עצמו כבר היו לו אני חושב קרוב ל-30 טנקים, שהתחלקו לגדודים השונים, והיו איזה שני טנקים שכבר רצו לכיוון... זה היה צצקס למטה, והיו עוד. אבל סך הכל הכוח העיקרי היה ואנחנו ישבנו בסככות".

כשרן [גוטפריד, מג"ד 93] עלה למעלה שאלת אותו מה איתי?

יבזורי: "ראיתי את רן כמה פעמים, היה ברור שלי אין מה לעשות".

לך היה ברור או...?

יבזורי: "השיחות גם עם אורי, אני גם דיברתי איתו כמה פעמים, אמרתי לך, היינו ידידים עוד מקודם, מהתעלה. אני לא חושב שהיה לו יחס שלילי אליי כמפקד חרמ"ש. אני חושב שאורי אולי חשש משיתוף פעולה עם זקנים בשלב הזה, אבל אחרי זה אני חושב שהוא מאוד התלהב. לוי מן, שהיה הסמח"ט שלו ולא היה צעיר ממני לפחות, הוא התחיל להעריך קצת את הניסיון והוא דווקא נהג לשוחח די הרבה".

יבזורי: "איבטחנו את חוליות חיפוש המתים של הרבנות, שזה היה ביזיון בפני עצמו איך שהם התנהגו"

לפני שאתה ממשיך, אולי נישאר רגע ב-6 וב-7 לחודש. קיבלת איזושהי פקודה? אמרו לך להישאר?

יבזורי: "שום כלום. לא רק זה, מי שנשאר בחטיבה זה רק שלישים וקצין התחזוקה".

אז אני שואל האם קיבלת פקודה להישאר או פשוט נשכח העניין?

יבזורי: "לא, לא, מי שקיבל פקודה זה 'לזוז', כל היתר שלא קיבלו פקודה נשארו. נשארו ת"פ השלישים של החטיבה. היו שניים באותה עת, כי בדיוק קצין השלישות עמד להתחלף, אז התברר שהם שכחו לסדר שמירה ואבטחה למחנה, ועוד כל מיני דברים, וכשהם נזכרו בזה הם פנו אליי. אז התברר שבינתיים אצלי כבר היתה מאורגנת שמירה וכו', אז הם הטילו עליי לארגן את השמירה של כל המחנה. הכנסתי את יתר פלוגות החרמ"ש לתורנות פטרולים. אני לפלוגה שלי עשיתי גם הרבה, כמו שאמרתי, כל מיני אימונים. לא קיבלתי אישור למטווחים. רציתי כמובן לעשות גם את זה, לא קיבלתי אישור. רצינו גם לארגן קבוצות עזרה בקטיף תפוחים למשקים בסביבה, לא קיבלנו אישור להוציא לזה את האנשים, אבל לרוץ בסביבת המחנה לכיוון הירדן וחזרה, כינרת וחזרה, זה כן קיבלתי אישור. אז היינו עושים תרגילים, ריצות, הליכות, כל מיני דברים כאלה ואמרתי השני צוותי 20 מ"מ התאמנו בלי ירי כמובן בנשק שלהם, בזחל שלהם, פירוק, הרכבה, ניקוי, עבודת צוות. כל התרגילים שאפשר היה".

עד איזה תאריך הסיפור הזה נמשך?

יבזורי: "זה נמשך. יש לי איפשהו יומן מדויק".

יש לך יומן?

יבזורי: "כן, רשמתי, אבל אני צריך לחפש את זה, אני לא יודע איפה זה מונח כרגע. לא פה בכל אופן אצלי בדירה [חבל מאוד, יבזורי, ידעת שבאים לתחקר אותך, יכולת לעשות מאמץ ולאתר את היומן]. זה נמשך כארבעה ימים. מחלקה של 20 מ"מ יצאה לפעילות כאשר המיפקדה של רפול, אוגדה 36, ואנחנו התחלנו את המלחמה כאנשי אוגדה 36, עברה לתל שיבן. בתל שיבן יצאנו לאבטחת מטה האוגדה. זה היה הפעם הראשונה שה-20 מ"מ שלי יצא. יצא איתו המ"מ נחום שביט בתור מפקד מחלקת שני הזחל"מים 20 מ"מ, משם הם נלקחו לזמן מה לאבטחת נ"מ בחרמון אחרי הכיבוש, ויותר מאוחר הם נשארו באבטחת האוגדה עוד כמה זמן והצטרפו לפלוגה חזרה רק אחרי שביתת הנשק, כשנכנסנו לגזרת הכפר נסג'"

אחרי איזה שבוע וחצי הם הלכו ממך.

יבזורי: "לא, פחות. אני חושב שהמיפקדה התמקמה בתל שיבן, עוד לפני הפריצה החוצה הם הצטרפו למיפקדת האוגדה בתל שיבן. זה היה ב-10 לחודש או ב-11, אני צריך לבדוק".

כי אם ככה, מתי הם הספיקו להתאמן?

יבזורי: "מה-7 זה 3 או 4 ימים, זה כמו אימון שלם בצאלים. כמה ימים אתה עושה אימון? שבוע ימים".

ושאר הפלוגה נשארה עד סוף המלחמה?

יבזורי: "לא זוכר את התאריך. נדמה לי שזה היה ב-22. לא, 22 זה הפסקת האש. ב-17 או משהו כזה החטיבה הוצאה להפוגה של איזה יומיים-שלושה להתארגנות בעלייקה. שם בעלייקה קיבלתי פקודה להכין כוח חרמ"ש חטיבתי. הנכון הוא שהייתי מעוניין לקבל אותה. רק שמעתי מאנשי שלומי במיפקדה שהחטיבה יורדת, אז כבר תפסתי מכונית אזרחית של אחד המש"קים שלי, עלינו יחד לשם, חיכיתי כבר למח"ט, שרק התעורר והוא באמת אמר שיש לו כל מיני זחל"מים שמתגלגלים, שהביאו תחמושת, אספקות, כל מיני דברים. תארגן לך כוח. אז לקחתי את העסק הזה, מיד התארגנו והצלחתי".

החרמת זחל"מים סתם?

יבזורי: "לא, כי עם הסמח"ט עשיתי את זה. אין החרמות. הסתובבתי עם הסמח"ט וכל זחל"ם שאפשר היה לגרד ולרכז לקחתי".

של מי היו הזחל"מים האלה?

יבזורי: "הם עמדו בעלייקה. זה זחל"מים שבכל מיני גלגולים הובילו כל מיני אספקות לחטיבה ואיכשהו יחד עם החטיבה ירדו לעלייקה. חלק היו עמוסים במוקשים, חלק בתחמושת, חלק בג'ריקנים".

לא היו נהגים שם?

יבזורי: "תשמע, כשאני הגעתי כולם ישנו. לא יודע מה היה. הסתובבנו, סימנו את הזחל"מים וראיתי שיש לי מקום לעשות 4 מחלקות ועוד כיתת חבלה, וככה עשיתי. לקחתי מפלוגה אחרת, פלוגה ס', זה היה של חיים יגורי, הגדוד השלישי של החטיבה. הגדוד שעכשיו שירתתי בו מיום כיפור והלאה. אלי גורן היה המ"פ מגבע, וממנו קיבלתי עוד מחלקה. הרכבתי את הכוח הזה".

מחלקה עם הכלים שלהם, או שלא היה להם כלים?

יבזורי: "עם הזחל"מים, לפי זה ארגנתי את הכוח, כל היתר לא היה על להעלות אותו. ואז מיד פרקנו את הזחל"מים וניקינו".

האם המחלקה שלקחת מאלי גורן לקחת אותה עם זחל"מיה ממנו?

יבזורי: "לא, עם הזחל"מים לכל הפלוגות לקחו את הזחל"מים, אי היחידי שעוד היו לו השניים עם ה-20 מ"מ, ליתר לא היה אף אחד. לכל פלוגות החרמ"ש לקחו את הכל".

אבל הנשק האישי נשאר.

יבזורי: "נשק אישי נשאר. גם כן היתה איזושהי בעיה, כי אני השתלטתי מהר מאוד על כל המא"גים שהיו בחטיבה, אז יותר מאוחר כשהתארגנו כבר לשבת בקווים עשינו איזה ויסות נשק, הורדנו מהפלוגה שלי קצת מא"גים והעברנו לאחרים, אבל כללית נשק אישי נשאר".

מה קרה מה-17 ואילך?

יבזורי: "הצטרפנו לחטיבה והתארגנו, וכשהחטיבה זזה פעם הבאה היא היתה כוח עתודה בצומת וואסט, שם התמקמה בצומת. שם אני זוכר טוב איך שצפיתי בקרב החרמון שהבן שלי היה בו, ומשמה כשזזנו כבר נכנסה הפסקת האש לתוקפה. זזנו לכיוון סבסבה-נסג', פשוט ישבנו בהמתנה כל החטיבה וכנראה החליטו כבר לא להרחיב את המובלעת או משהו כזה, רק בלימה. כנראה שהיינו מיועדים לתפקידי בלימה אם יהיה צורך. אחרי זה התקדמנו לכיוון הצד המזרחי של המובלעת, באותה החטיבה עבר לצומת מעץ ואנחנו ישבנו בסבסבה-נסג', תל ענתר, תל מאל והסביבה ההיא".

זו פלוגת החרמ"ש שישבה?

יבזורי: "לא, אני מדבר על כל החטיבה. אחר-כך החלפנו את החטיבה של פילון, היום זה חטיבה 673, אז היא היתה החטיבה של רן שריג, הם נקראו 179, החלפנו אותם בכל המוצבים שם".

אחרי הפסקת האש?

יבזורי: "המג"ד היה יוסי ממזרע, כן אני חושב שזאת החטיבה. זה היה אחרי הפסקת האש. החלפנו את הגדוד של יוסי עמיר מחטיבה 9. זה היה כוחות די מעורבים, אז החלפנו אותם שם בקווים אחרי הפסקת האש, ואז החרמ"ש התחלק למחלקות יחד עם פלוגות הטנקים לפי הגזרות והחזיק נקודות. פתחנו בשגרה של סיורי בוקר, צירים, שמירות וכל הסיפורים האלה".

אם אפשר טיפה לחזור אחורנית לחטיבה ל-6 לחודש, לקחו מכל מפקדי הפלוגות את הזחל"מים והם נשארו לשבת איתך במחנה, כי קודם הזכרת שפתאום מסתבר לשליש שאין שמירה אז ארגנת שמירה של הפלוגה שלך?

יבזורי: "לא, אני ארגנתי את שלי מהתחלה, אבל הוא ביקש אותי לארגן שמירה לכל המחנה, אז הרחבתי את זה, רתמתי את כל הפלוגות האחרות לעסק".

מה קרה עם אותם מ"פים של כל החרמ"ש שנשארו למטה? אמרו מישהו אחראי עליכם, יש לכם כתובת לפנות למישהו?

יבזורי: "לא".

סמח"ט?

יבזורי: "לא, הסמח"ט היה למעלה. היו שלישים אמרתי לך, שלישים נשאר במחנה, מהם שליש אחד חדש לגמרי שרק התחיל להיכנס, זה מיקי. אני מאוד מעריך אותו כשליש, אבל אז הוא היה חדש לגמרי, מיקי מאירוביץ' אם אני לא טועה".

הוא היה שליש בצאלים?

יבזורי: "כן, הוא היה בצבא הקבע, אבל הוא היה חדש לגמרי. הגומר היה שמיר, אותו אני פחות מעריך. כמובן שלא היה להם שום ניסיון שדה ולא כלום, כיוון שיש תמיד בעיות של מתיחויות או דיסטנסים, או כל מיני דברים כאלה בין מפקדים שונים, לפחות עד שלא התקבלה הפניה רשמית שלהם אני לא הטלתי את מרותי, או אפילו הצעה לשיתוף פעולה על שום מ"פ אחר של גדוד אחר שישב שם במחנה. ברגע שהם פנו היה כאילו סמכות מגבוה, אז ארגנתי את השמירה הזאת, אבל הפעילות היתה נפרדת של כל פלוגה לפי הבנת המ"פ. אני חושב עקרונית שכל המ"פים הרגישו הרגשות תסכול עמוקות מאוד, לפחות לי באותה עת היתה הרגשה שהפלוגה שלי לגמרי מוכנה לקרב באמצעים שיש לה. היתה לי ביקורת על אמצעים ושיטות אימון, אבל זה לא שייך. הפלוגה שלי היתה מוכנה כפי שלא יכולה להיות מוכנה יותר טוב בשום יחידה ובשום מקום אחר".

מה עשו שאר הפלוגות? גם כן התאמנו בנוסח שלך?

יבזורי: "יותר טוב לשאול אותם. נדמה לי שפחות, אבל היינו בשורות אחרות של צריפים וזה אני לא מוסמך לענות".

על כל פנים ישבו איתך פחות או יותר אותן תקופות במחנה עד ה-17 לחודש.

יבזורי: "אלה שלא עלו לזחל"מים ישבו למעשה עד התקופה שנכנסנו לקווים בנסג'. רק אז הם עלו כחי"ר למוצבים בלי זחל"מים ובלי זה. הם קיבלו רכב וכשהם נכנסו לקווים, רכב אספקה ואני המשכתי אז להיות, החטיבה היתה בנויה כאילו טנקים. כוח חרמ"ש חטיבתי שהוא היה עם זחל"מים שלי ויתר אנשי החרמ"ש היו כחי"ר שעזרו להחזיק מוצבים".

לצורך אינפורמציה בלבד, אתה יודע על כוח של נתי הורוביץ שהצטרף לחטיבה?

יבזורי: "כן".

אנחנו מחפשים את מפקד פלוגת החרמ"ש שהיתה שם.

יבזורי: "אני לא נפגשתי איתו".

אתה יודע מי זה?

יבזורי: "נתי היה איתו באותו מחזור בקורס מ"פים".

כלומר, אתה יודע מי היה מפקד פלוגת החרמ"ש שלו?

יבזורי: "תגיד לי את השם".

חיים בוטן?

יבזורי: "לא, לא מכיר אותו אם כך".

צוריאל, זה היה צוריאל שמואל.

יבזורי: "לא מכיר. אני ידעתי על הכוח של נתי שהוא עולה, אבל הייתי אז רחוק מאחורנית. אישית אני מעריך מאוד את נתי, מהיכרות האישית שלי איתו, אבל עד כמה שאני מבין בכל העלייה החפוזה הזאת וכל הניסיון לרתום אנשים שישר באים למין כוח מאולתר, לא הניב שום פירות משובחים בעניין הזה".

בראייה רטרואקטיבית של החרמ"ש שאתה ראית אותו עושה או לא עושה, נדבר על 679. פלוגה שלך ושתי הפלוגות השכנות, אני מניח שאתה מכיר את הפלוגות האחרות כי הייתם באותו גדוד, גדוד 93.

יבזורי: "אני אגיד לך ככה - ראשית כל, ההפתעה שהפתיעה את השריונרים הפתיעה גם את החרמ"ש. זאת אומרת, אני משער שכל כניסה לקרב שהיתה כמו בהרבה יחידות צה"ל עשו את זה גרוע. לא מוכן ועם ציוד חסר, עם מחשבה לא מספיקה, עם ארגון לא מספיק. גם החרמ"ש היה עושה את זה באותה הצורה. לא יותר טוב. אני לא מתיימר, אבל היה לנו שני סיכומי מלחמה בינינו כשישבנו שם למעלה בפעם הראשונה, אורי שאל אותי אם במצב כפי שהיה, לפי דעתי היתה הצדקה להכניס את החרמ"ש לקרב או לא? בראייה ראשונה אמרתי לא, אני חושב במצב כפי שהיה ייתכן שהמדיניות היתה נכונה. אחרי זה כשישבנו בחלס נפגשתי שמה עם מ"פ צנחנים, שהוא היה החי"ר של החטיבה שלנו בפריצה לחאן ארנבה, והוא במקרה בן דוד שלי. הוא היה מפקד פלוגת צנחנים ב-317".

מאיזה גדוד, אתה זוכר?

יבזורי: "לא זוכר איזה גדוד, אבל הוא היה גם בן דוד של אורי וגם בן דוד שלי, דרך אשתו. יצא ששוחחנו מאוד בחופשיות. אני חיפשתי נשק נ"ט לפלוגה שלי באותה תקופה, ואחי שהיה בחטיבה 179 אמר לי שהוא ראה איזה מתחם על יד תל יוסיפון, שם התגלגלו הרבה בזוקות. אמרתי לשי בוא נעשה ברית: לי יש רכב, לך יש מאמנים לאר.פי.ג'י. אנחנו נארגן קבוצה יחד לחפש את זה. אתה תאמן את הפלוגה שלי, את המש"קים שיוכלו לאמן את הפלוגה. הגענו לשמה, התחלתי להסתובב בשטח ושמה מצאתי תמונה די מעניינת: הקרב ההוא במקום ההוא זה הקרב של החטיבה שלי, שנקרא בפי כל החבר'ה - העלייה על מארב הנ"ט".

העלייה על מארב הנ"ט בחאן ארנבה?

יבזורי: "לא, זה היה לרגלי תל יוסיפון. עוד לפני הפריצה החוצה. כשהסתובבתי שם בשטח הבנתי דבר אחד ברור - לא היה פה שום מערך נ"ט, פה היתה התנגשות של חטיבה מוקטנת, גדוד טנקים נניח, במערך חי"ר נ"טי והקרב שהתנהל היו לו גם התחלות. לא ניכנס פה לסיפור, הם התמקמו כנראה בהתחלה כל-כך קרוב לחניון, שהם בעצמם נבהלו ועזבו חלק מהשלוחות ופינו אותן. אבל הקרב הזה לקח לפחות יום שלם אחר-כך, עד שהחבר'ה שלנו בקרב אש מטווחים יותר ארוכים קצת הצליחו לאט לאט לנפנף את זה. הסורים ירו שם אלפי סאגרים, הפגיעות היו יחסית מאוד אפסיות. אנחנו הלכנו ברגל והסתבכנו בטילים של הסאגרים שמה, הלכנו לאורך הטילים למצוא את עמדות השילוח. מצאנו שם הרבה מזוודות עם טילים חיים והיה מעניין מאוד לעשות את החקירה הזאת.

"כשהגעתי למסקנה הסופית עשיתי לי שרטוט של השטח וכל הדברים האלו, התברר לי למעלה מכל צל של ספק שאם היו משאירים את הטנקים בעמדות הירי שהיו להם ולוקחים חרמ"ש אפסי בכמותו ובמספרו, פלוגה או פלוגה וחצי, מחלקים אותה למחלקות ולכיתות, ובסיוע חזק של טנקים היו עושים כל מיני איגופים קטנים, היו יכולים לנפנף את העניין הזה בהרבה פחות אבידות. אני לא אומר בהרבה פחות אבידות, כי אולי בסך הכל לא היו כל-כך הרבה אבידות, כי פשוט הכוח היה כל-כך קטן שלא יכלו להיות הרבה אבידות. אבל בהחלט בקצב הרבה יותר גדול, מפני שהחי"ר, הנ"ט הזה, היה חלש מאוד באמצעי אש חי"רים. לא נמצאו כמעט תרמילי ירי בכל השטח בזמן שסאגרים ותרמילי אר.פי.ג'י. נמצאו בכמויות כאלו, שאפילו עם כמה שלא תלך ולא תראה, זה נפח כזה של סחיבה בידיים וכו', ולא היו שם כלי רכב".

עשית מרשם של איזור המארב הזה?

יבזורי: "אז כן, הוא איננו אצלי היום [שוב - חבל]. זה היה רק לצורך הדיון אצלנו, כי זה לא היה מרשם מדויק, אלא כללי, איך הם ישבו שם על הרכסים".

באיזור יוסיפון?

יבזורי: "לרגלי יוסיפון, מזרחה ודרומה מתל יוסיפון, הם התחילו לנוע בתוך הוואדי, אז הם קיבלו את כל האש".

זה ה-8 לחודש?

יבזורי: "משהו כזה, כן. יכול להיות שזה ה-9 לחודש. אז לאור זה אמרתי לאורי בסיכום יותר מאוחר שאני חוזר בי מהקביעה הראשונה שלי. זה כבר לא היה סיכום בדיון שלם, אלא נפגשנו בתקופת ההלוויות וקבירת המתים. אמרתי לו שאני חוזר בי מזה ולפי דעתי בצורה מושכלת, לא מאסיבית, היה מקום להכניס את החרמ"ש בצורה שתניב פירות, ואני חושב שזה דומה לצורך שהתעורר בחזית הדרום בחווה הסינית ובמקומות אחרים, וכמו שרפול היסב את זה בפריצה אחר-כך של אוגדה 36 אחרי הפרדת האוגדות בציר היותר שמאלי של הפריצה, אני חושב שהמקום עוד בקרבות הבלימה מכניס את זה".

אבל לא היה לו שם רק חרמ"ש, היה לו שם גולני.

יבזורי: "זה אותו דבר בשבילי. הם קיבלו את הזחל"מים ועשו אותו דבר. אתה מתכוון למעשה שרמת הביצועים של החרמ"ש תהיה יותר נמוכה, אני על זה חולק. אני מעריך שעברתי כניסה לקרב אחרי כל הבלגן ועם כל מה שהיה והכל, היתה גורמת פה שיבושים בדיוק כמו שזה גרם לכל כוח אחר. אני ראיתי את גולני אחרי היום הראשון שהם נשטפו על-ידי הטנקים. הם היו מחוסרי כושר פעילות לחלוטין ועובדה שהם התאוששו והתחילו לעבוד, ואני מכיר את תופעת ההרס המוראלי בתבוסה או במלחמת השחרור. אני יודע מה זה גורם ואני יודע איך מתאוששים מזה".

**רמי יבזורי כרכז המשק של קיבוצו בסוף שנות ה-70 [צילום: ארכיון משמר העמק]**

מה תפקידך כיום [1982] בגדוד השני של החטיבה?

יבזורי: "עד לפני שנה הייתי מ"פ מיפקדה החל מאחרי יום כיפור כשהחרמ"ש השתחרר, ולפני שנה פרשתי מהתפקיד הזה. היום יש לי תפקיד - 'החיים'".

מה שרציתי לשאול זה דווקא בהקשר החרמ"ש, מה קורה היום היות ובכל זאת נשארת בחטיבה ואני מניח שראית את הפלוגה שלך או את האחרות, איך היום מטפלים בנושא החרמ"ש בגדוד הטנקים?

יבזורי: "ללא שיפור".

מה תפקידו של החרמ"ש? [בחיים שלך]

יבזורי: "אני שומר על קשר אמיץ עם הפלוגה שלי לשעבר, מבקר אותם מדי פעם עם המ"פ שזה היה הפלוגה שלו. אני בידידות אישית עם הרבה מאוד בחורים אחרים מהפלוגה, ולפי דעתי לא חל שום שיפור בדוקטרינה. יש נגמ"שים במקום זחל"מים וכל מיני אמצעי ראייה שאני אז ארגנתי את זה משלל. היום זה תקני. פה ושם אולי איזה חתיכת נשק קצת יותר טובה לא בצורה משמעותית. לפי דעתי לא יושם שום לקח מהעניין הזה. אני כבר בדימוס, זה כבר פחות מדאיג אותי".

התקופה שנשארתם במחנה יפתח, האם היה לכם איזשהו קשר עם הגדוד שלחם ברמה?

יבזורי: "לחלוטין לא היה קשר ולא רק שלא היה קשר, אלא גם בתקופה מסוימת לפחות עד כמה שניסיתי לברר לא היה אפילו מכשירי קשר לעבוד עם החטיבה ועם הגדוד. בוא נדבר ישר על החטיבה, כי הגדוד התפרק מהר מאוד אחרי הקרב הראשון בנפח, אבל עם החטיבה הדרך ששמרנו על קשר זה שהיינו פשוט פה ושם קופצים כל פעם ברכב אזרחי של מישהו מהחבר'ה, מנסים לתפוס מישהו שבא, שחזר, שהלך, ולהגיד את האמת הרבה פעמים פגשנו אנשים שמוסרים אינפורמציה שהיתה מטעה לחלוטין, לא מדויקת לפעמים אפילו מנקודת מבט שלהם, שהיתה לא רק צדדית ולא מרכזית, אלא היתה גם מטעה ומוטעית".

ניסו להיעזר בכם אפילו לשמירה או לאבטחת שיירות?

יבזורי: "לא, אני חושב שיש דוגמאות. אנחנו איבטחנו את חוליות חיפוש המתים של הרבנות הצבאית, שזה היה ביזיון בפני עצמו איך שהם התנהגו ואיך שהם עבדו".

מתי איבטחתם את זה?

יבזורי: "החל מהיום השני או השלישי של המלחמה כבר הם באו עם איזה 'פרשים'. אני זוכר את המכוניות האלה והם עשו חראקות והשתוללו, היה סיפור שלם, אבל לא משנה".

פנו אליך ביוזמה אישית?

יבזורי: "לא, הם באו לחטיבה והם היפנו אותם אליי ופלוגות אחרות גם, והיינו מפנים אנשים לאבטחה כי לא היה מה לעשות, אז זה לא היה איזה מבצע מאורגן ממש. גם שיטת החיפוש שלהם היתה סיפור בפני עצמו, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה".

תרמתם הרבה כוח מאבטח?

יבזורי: "אבל היו למשל זחל"מים של החטיבה, של הגדוד, נניח זחל"מי מיפקדת הגדוד ועוד, שאחרי קרב נפח עמדו למעשה ללא שום תפקיד ועבודה באיזושהי פינה, ששם הם נשארו, ואני משוכנע שאם היו מקימים מזה, ומישהו שהיה פנוי לחשוב על זה ומקים פה כוח איסוף נפגעים או חילוץ בפיקוד של איזשהו מפקד חרמ"ש, הכוח הזה היה מניב תוצאות. אני יכול לספר לך סיפורים על טנקיסט שלנו".

ניסית להציע דבר כזה?

יבזורי: "לא, בשלב זה לא היה ידוע לי על הכוח הזה בכלל. אני הצעתי הצעות כלליות, שיש לי אנשים שהם יכולים לעשות דברים, אבל לא נכנסתי לשום פירוט".

עם מי אתה דיברת, עם המח"ט או עם המג"ד?

יבזורי: "הייתיד מדבר הרבה, בכלל אי אפשר היה להגיע אליהם, אז לא בקשר איתם, אבל עם השלישים, עם אנשי מחלקת המבצעים, אנשי האג"מ, שהיו נקראים לא עם קצין אג"מ עצמו, שהוא היה למעלה, אבל הופיעו מדי פעם בשביל לקחת ניירות שונים, לחפש מפות. הייתי שואל מה נשמע, אבל זה לא הגיע לרמה שמישהו אמר תראה יש לנו בעיה פה, אולי אתה יכול לעזור? זה היו רק דיבורים, למעשה יכול פשוט להגיד שלא היה שום קשר".

-----------------------------

לידיעתך

עדכון שנה

עם שליחת הטופס, נשלח מייל לחברך עם קישור לתוכן

יצירת קשר

ניתן לשלוח בקשות, הערות או שאלות. אנו נשמח לענות לכם בהקדם

מה תרצו להוסיף?