חיים יליד שנת 1945. בגיל ארבע  עלה לארץ עם משפחתו לארץ מברית המועצות  כיום קזחסטן. המשפחה התגוררה תחילה בכפר שלם וחיים למד בבית ספר גולומב ואחר כך עבר לגור בצפון תל אביב בגימנסיה הרצליה במשכן החדש שלה בסביבת אזור ז'בוטינסקי. בהמשך הוא הגיע ללמוד בפנימיה הצבאית בית הספר הריאלי בחיפה במחזור י'. במחזורים לפניו למדו יוסי בן חנן ,אמנון ליפקין שחק ועוד. חיים התגייס לשריון באוגוסט 1964 לטנקי שוט מטאור ומכאן מתחילה קריירה צבאית ארוכה. חיים מספר על הקורות איתו בתקופת מלחמת ששת הימים כאשר הכוח אשר אילו היה שייך הוכוון להילחם על כיבוש צפון ירושלים ואחרי זה עבר את כל הגדה המערבית מתוך מגמה לעזור בכיבוש רמת הגולן. חיים נטל חלק באחד הפרויקטים היותר שאפתניים של צ.ה.ל באותם הימים וזה היה הניסיון לקלוט את טנק הצ'יפטיין הבריטי וכל זאת בעידודו הנלהב של האלוף ישראל טל. יום לפני פרוץ מלחמת יום מלחמת יום כיפור  גדוד 82 הוזעק בדחיפות לרמת הגולן ורוב הכוח הוקפץ לצפון במטוסים ולקח את הטנקים שהיו במחנה פילון. חיים מספר על השתלשלות המלחמה בגזרת הרמה עד שבשלב מסויים הוא נפצע אבל אחרי תקופת החלמה לא ארוכה הוא חזר לצבא .חיים המשיך לשרת בשורה ארוכה של תפקידי פיקוד ומטה. לאחר 44 שנות שירות הוא  השתחרר משירות צבאי בשנת 1988, דרגתו האחרונה תת אלוף. בהמשך, חיים נטל חלק בניהול פרויקטים אזרחיים חלקם מן היותר משמעותיים במדינת ישראל ביניהם כריית מנהרות הכרמל ועוד. חיים ואשתו מנוחה, מתגוררים בכפר סבא. יש להם  

שלושה ילדים ועשרה נכדים.

 ריאיון צילום ועריה יצחק בוצר

מתוך ויקיפדיה

חיים ברק (ברלינר) (נולד ב-1945) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד גדוד 82 במלחמת יום הכיפורים, מפקד חטיבה 211 ומפקד עורף פיקוד המרכז. לאחר שחרורו ניהל פרויקטי תשתית רבי היקף.

ברק נולד בשם חיים ברלינר בברית המועצות. עלה לישראל ב-1949. למד בבית הספר הריאלי והוא בוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה כחניך מצטיין[1]. התגייס לצה"ל ועשה את מרבית שירותו הצבאי בחיל השריון. כקצין הדריך בקורס מפקדי טנקים ובקורס קציני שריון. במלחמת ששת הימים לחם כקצין בפלוגת טנקי צנטוריון בחטיבת הראל שהשתתפה בקרבות על ירושלים. ב-1968 מונה למפקד פלוגה בגדוד 82. ב-1971 מונה במינוי חירום למפקד גדוד מילואים בחטיבה 679.

ב-1973 מונה למפקד גדוד 82 בחטיבה 7. הוא פיקד עליו במהלך מלחמת יום הכיפורים. הגדוד היה באימונים בנגב של שתי פלוגות צמ"פ. שתי הפלוגות המבצעיות שלו נשלחו לפני המלחמה לתגבר את רמת הגולן, פלוגה א' בפיקוד אלי גבע שהוכשרה לגרור את גשר הגלילים, ופלוגה ג' בפיקוד מאיר זמיר סופחה לגדוד 77 של החטיבה ובמהלך המלחמה זכתה לכינוי "כוח טייגר". עם פרוץ הלחימה הוטסו שאר לוחמי הגדוד לצפון, הצטיידו בטנקים והגדוד סופח לחטיבה 188. במהלך קרבות הבלימה נפצע ברק ו-28 מלוחמי הגדוד נהרגו במלחמה, בהם סגן מפקד הגדוד. לאחר המלחמה מונה למפקד גדוד 74 בחטיבה 188 שהוקמה מחדש.

ב-1974 מונה למפקד קורס קציני שריון - גדוד 196 בחטיבה 460.

ב-1976 נשלח לקורס קציני שריון מתקדם בפורט נוקס, ארצות הברית.

ב-1977 מונה למפקד חטיבה 211 ולאחר מכן שירת כסגן מפקד אוגדה 162. במלחמת לבנון הראשונה לחם כסגנו של יוסי פלד ב"כוח יוסי".

ב-1984 סיים תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן.

בשנים 1985 עד 1987 כיהן כמפקד עורף פיקוד המרכז.

שימש יו"ר ועד התושבים של אלפי מנשה ומנכ"ל החברה לפיתוח היישוב.

לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל ושותף בחברת הבינוי אוקיאניה מבנים וכמנכ"ל החברות אומניטק מקבוצת תים-מחשבים וטרנסטכניקה טכנולוגיה. ב-2002 מונה לראש מינהלת "תוכנית הקריה" במשרד הביטחון, שהייתה אחראית לביצוע תוכנית פינוי דרום הקריה ובינוי מתחם הקריה הנוכחי[2], במאי 2005 מונה לראש מינהלת עיר הבה"דים במשרד הביטחון[3] וכיהן בתפקיד במשך שנה. כמו כן עמד בראש מנהלת ההקמה של מנהרות הכרמל[4] וניהל פרויקטי תשתית נוספים.

כיום (2015) משמש כמנכ"ל פרויקט אגירה שאובה בהר הגלבוע מיסודן של אלקטרה ושיכון ובינוי, פרויקט ייחודי וראשוני מסוגו בארץ לייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית.