ראיון עם גיורא בן זאב, לוחם בגדוד 66 תחת פיקודו של יוסי יופה בחטיבת 55, חטיבת המילואים של הצנחנים במלחמת יום הכיפורים. גיורא, בנם של אסתר ויחזקאל ואח לרמי, נולד בשנת 1942. הוריו עלו ארצה מאירופה בשנת 1937 והתישבו ליד רמת יוחנן, שם התארגנה קבוצה לעלות ליישב את קבוץ שמיר בגליל העליון. עלו לקבוץ שמיר בשנת 1944 כשגיורא אז בן שנתיים. את ילדותו עבר בלינה משותפת בקבוצו, למד יחד עם שאר הילדים במוסד בעמיר עד ליום גיוסו לצה"ל בשנת 1961. את שירותו בצבא התחיל בקורס טיס, הגיע ואף היה קרוב לסיום שלב הטיסה בפוגה מגיסטר אך ביקש לפרוש מאחר שסבל קשה מאד מבחילות והקאות בזמן הטיסה. עבר לשרת בסיירת שקד, שם סיים את שירותו שהייה שנתיים וחצי באותם זמנים. בתום השרות ועם פתיחת מלחמת ששת הימים מצא עצמו בגדוד 66 בחטיבה 55 היא חטיבת הצנחנים במילואים ויחד עם הגדוד נלחם וכבש את גבעת התחמושת. במלחמת ההתשה לחם עם הגדוד בגזרת התעלה, בעיקר בגזרה הצפונית. מלחמת יום הכיפורים תפסה אותו בבית כשיעף של ארבעה מיגים חולפים מעל ראשו ורמת הגולן כולה רועשת. הבין מהר מאד שפרצה מלחמה והתייצב במחנה סירקין עם הגדוד כיחידה מטכלית לקראת גיבוי הלחימה בגזרות השונות. את המלחמה עבר בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, בשלב מסוים עם התפתחות הלחימה עבר עם הגדוד לצידה המערבי של התעלה ושם לאחר תקופה ארוכה סיים את המלחמה. חזר הבייתה להשלים לימודי הנדסה וניהול שהתחיל לפני המלחמה ובתום הלימודים נכנס לנהל את מפעל :שמיר אופטיקה " בקיבוצו. ניהל את המפעל 14 שנה ועכשיו עושה לביתו יחד עם רווית אשתו. לגיורא חמישה ילדים, שלושה בנים מאשתו הראשונה, מיכל ושתי בנות מאשתו השנייה רווית. יש לו 7 נכדים, כן יירבו ומחלק את זמנו יחד עם אשתו בין תל אביב לקיבוצו, שמיר.

ריאיון וצילום יונתן פורת עריכה חורין