ארנון נולד בשנת 1951 בקהיר להוריו ציון ומרי. בשנת 1954 עם תפיסת אסירי פרשת לבון גם אבא של ארנון נעצר אך שוחרר ומיד לקח את משפחתו ועלה ארצה. בשלב ראשון התיישבו בקבוץ גבת, שם שהו כ 3 שנים ומשם עברו לתל אביב. ארנון זוכר את התקופה בגבת כתקופה יפה בחייו בו עוצבה דמותו. בתל אביב למד בעירוני ט' ובגיל 18 בשנת 1969 התגייס לנח"ל עם גרעין ג' המיועד לקבוץ בית ניר. שירת בגדוד 50 בפלוגה מסיעת ובשלב מסוים הוא ורבים מחבריו יצאו לג'וליס להסבה לשריון. השתחרר בשנת 1972 כנהג טנק בשוט קל וחזר הביתה לרעות את הבקר בקבוץ. המלחמה תפסה אותו בבוקר ה 6/10/73 בשטחי המרעה, חזר הביתה, לקח את מדיו ועלה לאוטובוס למחנה צאלים. לסיני הגיע על שרשראות הטנקים ואת כל המלחמה עבר בגדוד 429 בחטיבה 500 אוגדה 162, האוגדה של אברהם אדן (ברן). יחד עם הגדוד בו שירת חצה את התעלה על גשר הגלילים והגיע עד סואץ, שם לקראת הפסקת האש חווה הרבה מאד אבידות בעיקר מכוחות הצנחנים. בשלב מסוים עם סיום הלחימה, עבר קורס מטקי"ם והשתחרר. חזר לקבוץ, שם הכיר את יעל שלימים נישא לה ולהם חמישה ילדים , 14 נכדים ועוד לא נגמרה השלשלת. ארנון ויעל גרים בבית הילל, ארנון עובד כבוקר במרעה של כפר סאלד, מגיע הביתה בשעות הערב ומקדיש את זמנו למוזיקה נהדרת מהפטיפון והתקליטיה הגדולה בביתו. ארנון, ספורטאי מלידה, משתתף במירוצי הטריאטלון ומטייל עם יעל אשתו בכל מקום אפשרי בארצנו הקטנטונת. יעל וארנון עברו לא מעט חוויות קשות אך תמיד מצאו דרך לצאת עם חיוך מכל מצב, בראיון עם ארנון החיוך נמצא כל הזמן תחת שפמו העבות.

מראיין צלם: יונתן פורת

עורך: חורין