ישראל אריאלי, מפקד "כוח זברה," במסגרת חטיבה 179 - היה המג"ד היחיד שלחם במלחמת יום כיפור בשתי חזיתות – ברמת הגולן ובדרום מעבר לתעלה. כמי שהחל את הלחימה כמפקד פלוגה זין, "זברה," היה המפקד הדומיננטי בגדודו. גדוד 96. שני מפקדי גדוד – ישראל לוין נפצע כבר ביום הראשון, מחליפו ק.האג"מ גיורא בירמן נפצע גם הוא בהמשך כשבפועל היה אריאלי מפקד "כוח זברה" עד שקיבל מינוי לאחר המלחמה למפקד גדוד 287 . (החליף בפיקוד את יוסי עמיר.) ישראל אריאלי נולד ברעננה ב- 1943. אימו עלתה כפליטה דרך סוריה בכסות "חתונה פיקטיבית." אביו היה שליח הסוכנות במצרים. לקיבוץ גניגר הגיע בגיל 10. גיוסו החל בקורס טייס ולאחר שנשר דרש להתגייס לשריון. ישראל מתאר את חיי המשמעת הנוקשה בימי שמואל גורדיש בחטיבה 7 ובשריון, את האימונים ללא שעות שינה כשמסדר רודף מסדר בקורס קציני שריון ("קק"ש,) כמי שלדבריו היה "ברדיקסט," כולל כליאתו בכלא 6 במלחמת ששת הימים לחם בחאן יונס ולכשמונה לסגן מפקד פלוגה (של נחום זקן,) עזב את הפלוגה ויצא למסע פרטי ארוך בסיני עד התעלה ומישם בטנדר וויליס "סחוב" לכלל "השטחים הכבושים," הגדה המערבית ורמת הגולן עד שחזר לפלוגתו בניצנים כשאיש איננו שם לב להעדרותו. עם שחרורו הצב בתפקיד מ"פ לחטיבה 179 "עוצבת הראם." גדודו 96 הה חלק מחטיבה שיועדה "לגיוס המהיר" של פיקוד צפון שטנקי שני גדודיה 96 ו- 278 נלקחו על ידי חטיבה 7 שהובהלה לרמת הגולן ערב המלחמה. היי לכך היו על שני הגדודים להצטייד ולהתחמש במחנה נפתלי (צומת גולני,) ולא בימ"ח המקורי בפילון, (אזור ראש פינה וקרוב יותר לחזית.) הצטיידת שנעזרה בגיוס שתי מלגזות מקיבוץ מזרע (קיבוצו של המג"ד האחר יוסי עמיר.) למרות ההשתהות הייתה החטיבה כבר בבוקר יום ראשון בעליה לרמת הגולן בחלקה הדרומי המרכזי דרך גשר אריק "לציר יהודייה." כוחות החטיבה נתקלו כבר באזר חוות קאצ'ה- מטווח גולן בכוחות סוריים. ב 9 לאוקטובר שבר אריאלי את הקיפאון בגזרת חושניה ותוך כדי מהלך הקרב האוגדתי על חושניה הסתנן "כטנק צלף" אל קווי הסורים להכוונת אש תותחני כוח זברה. השתתף בחבירה למוצב 110. חווה את הפגיעה בחניון הלילה שבצומת פאזרה, (צומת אלוני הבשן בשמה היום,) בו נפגע נגמ"ש מגדוד הסיור 134 בפגיעת קטיושה ישירה ואנשיו אנשי עמק יזרעאל ברובם נהרגו. ב- 11 לחודש השתתף בפריצה לסוריה למה שייקרא לימים (המובלעת,) כשחטיבה 179 וגדוד הסיור 134 (בפיקוד חנני תבור,) הם הכוח הפורץ לאורך הכביש והנתיב הראשיים לדמשק – הדרך ההסטורית מעכו לדמשק – "ציר אמריקה," מול המערך הסורי הכבד שהתבצר לאורכו. בקרב זה נפגעה חטיבה שכללה כולה רק כ- 26 טנקים וגדוד הסיור פגיעות אנושות. חמישה או ששה טנקים שאריאלי בינהם הצליחו להגיע לצומת חן- ארניבה כשהעיירה עצמה איננה מטוהרת, טיהור שבוצע בלילה על ידי צנחנים מילואים וכוחות חרמ"ש מחטיבה 9 (גדודו של אילן אגוזי ז"ל שיהרג לאחר מכן באום בוטנא.) בקרב זה נפצע קשות גיורא בירמן (מי שהיה ק. האג"מ החטיבתי בתחילת המלחמה,) ובפועל הפך אריאלי למפקד גדוד 96 כשהוא שומר על כינויו "כוח זברה." מיד למחרת הקרב נשלח בידי המח"ט רן שריג לסרוק את כלי הרק"מ הפגועים של החטיבה תוך חילוץ פצועים והרוגים מהכלים הפגועים. לכשהרגיש את עייפות מפקדי הפלוגות בקרב על תל מרעאי, פנה אליהם בשידור נמלץ שנשמע מרחבי רשתות הפיקוד. התקפת גדודו על התל נעצרה בבהילות מלכשהוזעק לאחור, להדיפת מתקפת הנגד העיראקית. מיד לאחר מכן התארגנה החטיבה למעבר לדרם כשאריאלי סורק את הרמה ומאתר ומארגן כשמונה טנקים לתיגבור כוחות החטיבה המדולדלים. קצין האג"מ הפיקודי, אורי שמחוני, שהאזין "לכוח זברה" מהכרותו את אריאלי היה מעביר להוריו בגניגר הודעות על בנם. את הוריו ראה לראשונה בדרך הנסיעה לסיני. ב- 20 לאוקטובר הגיעה החטיבה לסיני ועברו את גשר הגלילים. השתתפן באיגוף סואץ, כיבוש נמל עדבייה, והתייצבות על "הק"מ 101" ובכך הייתה החטיבה למי שהיתה מול שתי בירות - במרחק 35 ק"מ מדמשק ומאה קילומטר מקהיר. גדוד 96 עבר להסבה לטנקי "טיראן," (טנקי טי 55 רוסיים שנלקחו שלל,) ואריאלי הופרד מהגדוד ומונה למפקד גדוד 278 במקום יוסי עמיר שמונה לסגן מפקד החטיבה. עם גדודו לחם בהתשה במובלעת במזרעת בית ג'אן בחורף 73-74 הקשה והמושלג. על גדוד זה פיקד במשך עשר שנים. עוד בתקופת המילואים נשא לאישה את חברתו רחל (שם נעורים כהן,) בחתונה "צבאית" במחנה סער בנפח שסוקרה בתקשורת. גדודו שוחרר בערב יום העצמאות 1974 לאחרי שרות של 200 ימי מילואים. לימים לאחר פרסם סיפורו האישי הועלה לדרגת אל"מ על בסיס אישי. ישראל אריאלי הוא אבא לחמישה ילדים וסב לשישה נכדים. בעל משרד הפקות "הענבל אריאלי הפקות. ספרו שעומד לצאת לאור "הפקת חיי." רואיין בקיבוצו גניגר, ב- 13 למרץ 2021. ראיון צילום ועריכה - יאיר כידן