אבי גורן נולד ברחובות וגדל בתל אביב להוריו חיים ושלומית גורן ניצולי שואה ילידי פולין שעלו לארץ ב-1949 ממחנות העקורים בגרמניה. בוגר עירוני א' תל אביב. התגייס בחודש נובמבר 1972 לחיל השריון. למד את מקצוע נהג הטנק בבית הספר לשריון בג'וליס על טנק מגח. לאחר סיום המקצועות ביקש להיות ביחד בצוות הטנק עם חברו ישעיהו (פקה) מלכסון ז"ל ואנדרש גוטמן ז"ל. שירת בפלוגה ב' בגדוד 52. כמה חודשים לפני המלחמה ירדה הפלוגה ל"קו" בתעוז נוצה שבגזרה הדרומית של התעלה כשבוע לפני המלחמה הרגישו את המתיחות באוויר עקב גידול ריכוזי הכוחות המצריים בגזרתם. להלן תיאור המלחמה במילותיו של אבי מתוך אתר האינטרנט של חטיבה 14 קישור- https://www.hativa14.com/2011/06/27 "ביום שבת, 10:00 בבוקר כבר דיברו אתנו בוודאות שהיום ב- 18:00 תפרוץ מלחמה. במהלך היום היינו אמורים לצאת לפריסה לפי תכנית “שובך יונים”. הצוות הרזרבי של הפלוגה הוחזר מחופשתו והגיע אלינו בשבת בבוקר וסיפר על הגיוס בארץ וקריאת אנשים למילואים מתוך בתי הכנסת. החשש החל לנקר בראשנו, אנו כנראה הולכים לעבור את טבילת האש הראשונה. האמת שלא חששנו במיוחד – פשוט היינו צעירים ולא הבנו את משמעות המילה מלחמה. דיברו איתנו שוב ושוב על תכנית “שובך יונים” ועל כך שבקרוב נצא ונתמקם בעמדות הקדמיות. מתי ??? לא ידוע – מחכים לפקודה. שעת פתיחת המלחמה – 18:00. אחרי תדריך הבוקר חזרנו לבונקר לעיסוקינו הרגילים. אין ספק שמתח וצפייה היו באוויר. רוב החבר’ה כולל אותי, צמו. ב- 13:30 קיבלנו הוראה להתכונן לתזוזה כי ב- 14:00 נצא לתפוס עמדות קרב קדמיות. הצוותים הלכו לטנקים לבדיקה חוזרת של הציוד והקשר. בעוד אנו ישובים על הטנקים, המפקדים היו בתדריך אחרון לפני היציאה לשטח. הם גמרו את התדריך והחלו ללכת בעצלתיים לכיוון הטנקים. ואז החל ה”יבבן” המפורסם לצפור כמו משוגע. המפקדים רצו לטנקים, טיפסו עליהם ופרצנו במהירות את הגדרות ויצאנו לשטח. מיגים מצריים החלו לרדת עלינו, חלקם ניסה לפגוע בנו וחלקם חדר ללב סיני. התפרסנו בשטח הפתוח והתבוננו חסרי אונים על התקפת הנפל המצרית הראשונה. אני מוכרח לציין שכולם נהנו מהמחזה היפה: שלל הצבעים והרעש מסביבנו. עם תום ההתקפה קבלנו הוראה בקשר להתחיל לנוע לכיוון התעלה. 12 טנקים (48 אנשי צוות) + נגמ”ש של החוליה הטכנית יצאו לדרך. שני טנקים יצאו לראס סודר להגן על הציר לשארם-אל-שייך, שם הם בילו את ימיהם הראשונים ככוח סיוע ליחידת הצנחנים. עשרה טנקים החלו את דרכם לכיוון התעלה, המטרה: לחבור לאנשי מעוז “מפצח” על קו המים. הנגמ”ש נפגע כבר ביעף המטוסים הראשון וחזר לתעוז “נוצה”. התחלנו בנסיעה מסודרת ומתוכננת לכיוון התעלה, אך תוך כמה דקות החלו הטנקים להתקל ביחידות קומנדו מצריות עם טילי נ”ט. ב- 14:15 נתקלנו במארב מצרי ראשון. התחלנו לירות עליהם עם כל הכלים האפשריים. הקשר עם הפלוגה נותק. בקשר הפלוגתי התחלנו לשמוע על היתקלויות של טנקים אחרים ועל נפגעים ראשונים. ב- 14:30 זיהה טנק שלפנינו צוות בזוקה והסתער עליו. לפתע, הטנק נפגע מטיל כתף, נעצר במקום והחל לבעור . (צוות טנק 4ב’ – מט’ק – אורי בורשטיין ז”ל, נהג – יצחק (צקי) פלדמן ז”ל, טען – משה טבק ז”ל, תותחן – אלי שפייזר ז”ל. – מ.א.). הגבעה מולנו נהפכה שחורה מרוב חיילים מצרים. גשם של טילים החל לעוף לכיוון הטנק שלי, התעשתי מהר ובלי לחכות לפקודה התחלתי לנסוע אחורנית במהירות, תוך שינויי כיוון חדים כדי להתחמק ממטר הטילים. כמה טילים הסתבכו באנטנות של הטנק, איבדו כיוון והתפוצצו לפני ואחרי הטנק. ריאיון צילום ועריכה: יוסי פרץ

לתיאור המלא ראו באתר של חטיבה 14 https://www.hativa14.com/2011/06/27 לאבי ונמרה אשתו ארבעה ילדים ושבעה נכדים