יעקב נולד בקזבלנקה, מרוקו, בפברואר 1952 בן זקונים למשפחה ברוכת ילדים. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 ובסופו של דבר השתקעה בבאר שבע בשכונה ה' אשר היוותה באותם ימים מיקרוקוסמוס לכור ההיתוך הישראלי. בבאר שבע עברו על יעקב שנות ההתבגרות עד ההליכה לשירות צבאי. עוד לפני זה יעקב עוד זוכר את תקופת מלחמת ששת הימים כאשר כולם נטלו חלק במאמץ ומילאו שקי חול וחפרו תעלות מגן. יעקב התגייס לשייטת באוגוסט 1970 אבל אחרי 13 חודשים הוא הודח עקב בעיית משמעת שנויה במחלוקת. יעקב חזר והתגייס לגולני ושם הגיע עד לקורס קצינים. לימים הוא ימלא בגולני שורה של תפקידים עד תפקיד מג"ד. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום כיפור יעקב היה המפקד של מוצב החרמון ולימים הוא יעיד עד כמה ההיבט הביטחוני של אבטחת המוצב היה גרוע. המלחמה תפסה אותו כמפקד מוצב 105 בחלק הצפוני של הגזרה ברמת הגולן כאשר הוא בכלל נמצא בחופשת סוף שבוע. מכאן מתחיל סיפור מרתק של נסיעה חזרה לגולן וחבירה מחודשת עם האנשים שלו במוצב. גם בזמן שהמוצב ספג הפגזות קשות יעקב ואנשיו המשיכו להחזיק מעמד תוך שהם מתעלמים מפקודה מפורשת!!!! לנטוש את המוצב ולסגת.יעקב זוכר ומזכיר אנשים אנשים אשר היו לצידו כמו גם כאילו אשר נפלו במלחמה. אחרי המלחמה יעקב המשיך בשירות המדינה באיפיונים צבאיים במשך 28 שנים עד לפרישתו הסופית. יעקב ואשתו מתגוררים ביישוב רעות על יד מודיעין. יש להם ארבעה ילדים ונכד אחד.

ריאיון צילום ועריכה יצחק בוצר