ילידת נתניה במרץ 1954, בת בכורה לאביבה וצבי, שורדי שואה מפולין שהגיעו ארצה ב 1949. נישאו בנתניה וכאן הקימו את ביתם. למירי שני אחים צעירים ממנה. ילדות בשכון הוותיקים בעיר. מצטיינת בלימודים ובפעילות במועצת התלמידים. בתיכון "שרת" לומדת ערבית ומקבלת זימון לחיל המודיעין.

מתגייסת באוגוסט 1972. טירונות בבה"ד 12. קורס האזנה בקשר ומודיעין של חצי שנה בבסיס מודיעין בהרצליה. משרתת ביחידת 848 בפיקודו של תת-אלוף יואל בן פורת שלימים תקרא 8200, יחידת איסוף מודיעין האותות של אמ"ן שנודעה  גם בשמה "יחידת המצפה". היא מוצבת ב'אום חשיבה' בסיס נידח בסיני. מגיעה לשם בנסיעה של 8 שעות במשאית. 'אמצע שום מקום' עם סופות חול. ואבק. היא מתמנה אחראית על האזנות בתקשורת חיל הים המצרי. חיילת יחידה בחדרון עם ציוד שגם 49  אחרי המלחמה, לא מרשה לעצמה לחשוף את אמצעי ההאזנה של אותם ימים. תפקידה להאזין ולדווח בזמן אמת כל ששומעת בקשר. לא כ"כ זוכרת שמות של מפקדיה. סגן מפקד הבסיס הוא עמוס להט שאיתו היא מתייעצת אם מותר כבר  לספר. זוכרת בוודאות ששבוע/שבועיים טרם פרוץ המלחמה מגיע לבסיס תא"ל יואל בן פורת שמודיע שעומדת לפרוץ מלחמה ("שמעתי את דבריו באזני, בזמן אמת"). ביום חמישי שלפני המלחמה, יוצאת הביתה. כחלק משגרת הפעילות של שבועיים בבסיס ושבוע בבית. מגיעה הביתה לנתניה ומכריזה באזני הוריה ואחיה ,"מה, אתם לא יודעים שעומדת לפרוץ מלחמה?" בשבת בבוקר  מקבלת טלפון שעליה להגיעה לשדה התעופה בלוד בשעה 11:00. מגיעה בטרמפ ועולה, חיילת יחידה בין הרבה חיילים, על 'הרקולס' בדרך לרפידים. כבר במטוס מודיעים לה שלא תגיע לאום חשיבה מכיוון שכל הבנות פונו. ממתינה ברפידים לבנות הבסיס ומשם במשאית בחזרה למרכז הארץ. מוצבת בבסיס מודיעין בהרצליה, בתפקיד מרתק שלא תוכל להרחיב עליו את הדיבור , עד שחרורה באביב 1974. לומדת הוראה בסמינר הקיבוצים. נישאת ומקימה משפחה. שתי בנות. עוסקת בפעילות שלא במסגרת משרד החינוך. מנהלת את היכל התרבות בנתניה וכיום פעילה במיזם "כיתות רוקדות" בין השאר בבתי ספר מוסלמים. ממרחק השנים כואבת את אשר עבר מפקדה, תא"ל יואל בן פורת שאמר על בחירי משרד הבטחון:- "הם ידעו הרבה, אבל הבינו מעט". זוכרת גם את דבריו של רב אלוף חיים בר לב :"זה כל כך היה יכול להיות אחרת"....

מראיינת: יעל בסיס סטודנט

צלם ועורך: יוסי רום