אריק נולד בבאר שבע בשנת 1955. בגיל שנה המשפחה עברה לאשקלון. ילדותו עברה עליו בבית הספר בית יחזקאל בשכונת אפרידר. בגיל יותר מאוחר הוא למד בבית הספר המקצועי הדסה נעורים. שם הוא השתלם בהידראוליקה ומכונאות רכב ומטוסים. האב ניצול שואה, עלה לארץ בגיל צעיר דרך מצרים, הוא אף השתתף במלחמת השחרור והיה בין משחררי ירושלים. האם, נצר למשפחה אשר מוצאה מקישנייב, נולדה במצרים למשפחה של דוברי צרפתית. במלחמת השחרור שרתה בתור קשרית. האם עבדה ברוב שנותיה כפקידה. האב עבד בקידוחי נפט בחברת לפידות. אריק זוכר את עצמו מסתובב בין מתקני הקידוח בחלץ ואף באזור ים המלח. בחודש מאי 1973 אריק התגייס לחיל חימוש ועבר קורס מכונאי זלדה בבה"ד 20. מלחמת יום כיפור תפסה אותו באמצע ההשתלמות. תוך זמן קצר ביותר החניכים השמישו את כל הכלים (כולל טנקים) אשר היו מפורקים למען ההדגמה והלימוד בקורס. בשבוע השני של הלחימה אריק נשלח לחזית הדרום והוצב בגדוד שרותי חימוש (גש"ח "סיני") אשר פעל תחת אוגדה 162. בסביבת רפידים אריק החל להתוודע אל מוראות המלחמה כאשר פגש את הפצועים ואף את ההרוגים מבין כוחותינו. הוא גם זוכר שבוים מצריים אשר היו על סף אפיסת כוחות לאחר שנטלו כדורי מרץ בתחילת המלחמה. בתור חייל צעיר, אריק טוען שלא היו לו ולחבריו, את הכלים הנפשיים כדי להכיל את מראות הזוועה של חלקי גופות אשר הוא וחבריו מצאו בתוך הכלים הפגועים, על כן הוא איננו רואה את עצמו כהלום קרב, לפחות לא במובן הזה. אבל ריח שמן המנועים אשר התערבב עם ריח הדם ליווה אותו במשך שנים רבות. בהמשך אריק נטל חלק בצליחת התעלה והוא מעלה כאן נקודת מבט אישית כיצד הוא ראה את כל המתרחש סביבו וכיצד הוא וחבריו פעלו ותיקנו את כל הדרוש תיקון, ולפעמים תחת אש כבדה כאשר הם עבדו בלילות עם פנסים וקציני התצפית המצריים הכווינו את הארטילריה שלהם להיכן שעבדו חוליות החימוש. בסופו של דבר הכוח של אריק הגיע עד לקילומטר ה 101. אחרי סיום המלחמה הוא הוצב בראס סודאר, ובהמשך הוא סופח אל חטיבה 500. אריק השתחרר מהצבא בשנת 1976 ופנה לעסוק בתחום המכונאות והמכשור הטכני והידראוליקה בשירות החקלאות. אריק התחתן עם אתי בשנת 1977. בשנת 1990 הם עברו להתגורר ביישוב אלי סיני בצפון רצועת עזה. הוא מתאר חיים יפים על שפת הים ויחסי שכנות טובים עם התושבים המקומיים. כל זה השתתנה לרעה, כדבריו, לאחר הסכמי אוסלו וכניסתו של יאסר ערפאת לשטחי הרצועה. בשנת 2001, לירון, הבת החיילת של אתי ואריק, נרצחה ממארב של מחבלים יחד עם אסף יצחקי, החבר שלה, כאשר שניהם הגיעו לביקור משפחתי. אחרי פינוי הרצועה אריק ואשתו השתקעו בקיבוץ פלמחים. מלבד הבת אשר איננה, יש להם עוד שתי בנות ויש להם שלש נכדות.

מראיין צלם ועורך: יצחק בוצר