יהודה נולד בבני ברק בשנת 1951. ההורים הגיעו מפולין בשנים ,3491-35 הם נפגשו בארץ אבל נסעו לפולין בכדי להינשא בקרב המשפחה. האבא של האם ייעץ לזוג הטרי להישאר בפולין אבל הם החליטו לחזור לארץ ישראל וכך יצאו ללא פגע ממאורעות מלחמת העולם השנייה אשר קרו זמן קצר לאחר מכן. אבא שלי היה פעיל ציבור במסגרת המזרחי עוד בעירה שלו בפולין וגם בבני ברק . והיה ציר בקונגרס הציוני בבאזל. אבא שלי תמיד היה גאה שמעולם לא היה מחוסר עבודה בארץ, וביומו השני בארץ כבר הלך לעבוד בבניין. בהמשך משנת 1951 היה מנכל חברת הבונה ש הב משך נהייתה "משהב" ובנתה עשרות אלפי דירות בשנות ה 50 - והשישים. יהודה למד תיכון בישיבת בני עקיבא בנחלים. כאשר הגיע זמן הגיוס הוא הלך תחילה לגרעין נחל לקיבוץ סעד ואף ניסה להתקבל לסיירת שקד אשר הבסיס שלה היה לא רחוק מהקיבוץ, בצומת משמר הנגב. בסופו של דבר יהודה הגיע לחיל התותחנים, שם הוא עשה את כל המסלול עד קורס קצינים. כולל התקופה הקשה של מלחמת ההתשה שאליה הגיע כחייל צעיר לאחר 4 חודשים בצבא. בחודש מרץ 1970 בשיאה של מלחמת שכללה ירי יום יומי לסיוע לכוחותינו במוצבים, וספיגת ירי אש נ"ס מצרי עלינו. הייתי בחודש וחצי בסוללה של 155 מ"מ מתנייע, בגדוד 404 ולאחר מכן כחודש וחצי בנברון הדרומי באזור הביצות של עין מוסא על תותחים 152 מ"מ שלל רוסי שהיו בתוך בונקרים, ומרגמה תחניי 160 עיקר המשימה שלנו היתה הגנה באש על המוצבים בגזרה הדרומית בעיקר מוצב המזח. אחת החוויות הזכורות לי ,עתונים היינו מקבלי לאחר מספר ימים ובעתונים באותם ימים היו התמונות של הנופלים בהתשה באותם הימים, וכך התבש רתי על נפילת 2 חברי מנחלים, שהביטו בי מהעיתון. בשנת 1971 לאחר סיום קורס יסוד לקציני חת ם," הוצבתי כקצין בגדוד 403 בסיני. בתקופת היותנו בסיני ,מידי פעם היינו יוצאים לגבול הלבנון לביצוע חדירות ללבנון עם יחידות חיר כקתק"ים ובצעתי זאת מספר פעמים עם סיירת גולני, סיירת שקד, וגדוד 17 של גולני קורס מכי"ם. השתחררתי באוקטובר 72, והלכתי ללמוד באונברסיטה ת.א בחוג לגיאודזיה וקרטוגרפיה מדידות באוקטובר 73 עם פריצת המלחמה לא היתה לי הצבה ביחידת מילואים לאחר פניות מרובות לקצין הסגל במפקדת קתמ"ר התבקשתי ביום שני להגיע אליהם, ונסעתי לצפון לחפש יחידה. בגזרת החרמונית פגשתי את המגד שלי מגדוד 403 בן עמי כהן ,שהיה מגד של גדוד של בה"ד 9 של התותחנים . הגדוד של בה"ד 9 גויס ערב יום כיפור לגולן במסגרת הגברת הכוננות לקרת המלחמה והיה מפוצל עם סוללה בגזרה הצפונית וחלק מהגדוד בגזרה של תל פארס- גוחדר החלק של הגדוד באזור תל פארס הותקף בעמדה על ידי טנקים סוריים, ורובו הושמד שם. במסגרת זו מיום שלישי ירינו כל הזמן לטובת כוחותינו שבלמו בגזרה. ומיום רביעי התחלנו הכנה ארטילרית על יעדי האויב לקראת הפריצה לסוריה ביום חמישי בשעה 1100 היתה שעת ה "ש" של מעבר את הקו הכחול. באותו הלילה גם גדוד התותחנים עבר לסוריה על מנת לקצר טווחים, ומצאנן עצמנו מזרחית לחרמונית באזור תל אל אחמר. כמובן כל אותו הזמן ירינו ארטילריה לטובת כוחותינו וספגנו אש והפצצות מטוסים ביום ששי בצהרים הופיע אצלנו טנק בעמדה של הגדוד המפקד בטנק אמר לנו כי נהרג להם הקש"א אברהם שניר שינדלר בהפצצת מטוסים והם מבקשים לקבל משהו שיחליף אותו. המגד שאל האם משהו מתנדב? איש לא הרים את יד ,ו ואז הוא שאל אותו האם אני מוכן ועניתי מיד שכן אפילו שעברו בראשי המחשבות שמעולם לא התאמנתי כקשא ומעולם לא התאמנתי על טנק אבל אמרתי לעצמי שאם המגד חושב שאני יכול אלך והלכתי. עליתי על הטנק של הסמ ג"ד איתן קאולי , (קצת רעדו לי הרגלים פעם ראשונה על טנק במלחמה ) בדרך עוד ריקטו אותנו מיגים מגובה מאד נמוך קאולי אמר לי שאתכופף –כחמיש י בצוות מעל הטען לא היה לי להיכן להכנס. קאולי לקח אותי למגד קהלני שנתן לי מטרות לירות עליהן במזרעת בית גאן. לאחר כמה דקות קאולי אמר שאני מדבר הרבה בקשר והעביר אותי לטנק אחר ,איתו הייתי עד סוף המלחמה. בתקופת המלחמה עד סופה כל הזמן ירו עלינו ארטילריה וקטיושות וכם הפצצות מטוסים. זוכר כי לקראת ה 14 לחודש ואילך שחיל האויר היה עסוק בסוריה, והסורים הפ צצי ו אותנו די חופשי ,וכל מה שזכינו לו הןדעה בקשר "עוד 2 דקות מיגים מעליכם"ואז היתה תזמורת של מקלעים בכל הטנקים באזור על המטסים התוקפים. במשך זכורים לי מספר ארועים של הגדוד היתה מחלקת חרמש בפיקודו של לוצקי על תל מרעי שעמדה בגבורה תחת ארטילריה אדירה וגם תקיפה של יחידה מרוקאית כנראה הגדוד של את פל וגה ח בפקוד אמי פלנט שחיסלה את התקיפה גם אני יריתי לטובת המתקפה. בשלב כלשהו התבקשתי לטווח את מתחמי "כנכר" לקראת תקיפה של צהל לכוןן דמשק שבסופו של דבר לא בוצע. תקיפה של פלוגה ז של אפריים לאור על סוללת קטיושות לאור קיבל טיל בהנע , ולטובת חילוצו קבלתי וגד 3 די ארטיליריה. הסיום של המלחמה היה הירי שהסורים ביצעו על סוללת ה 175 מגדוד 412 ממש 2 דקות לפני הפסקת האש. כל הגזרה ראתה את הפיצוצים מהעמדה וזה היה די נורא, במיוחד עם הפסקת האש. שירת תי בתקופת המלחמה כאיש מילואים במשך כ 180 יום. לאחר תום המלחמה ושירות המילואים, יהודה חזר ללימודי גיאודזיה ולמד להיות מודד מוסמך. בשנת 1978 י הודה התחתן עם בת זוגו. נולדו לו ולאשתו ארבעה ילדים ויש לו כיום ארבעה נכדים אשר אותם אשתו המנוחה, לא זכתה להכיר כי היא נפטרה עוד לפני שהם נולדו. המשכתי לעשות הרבה מילואים כמפקד סוללה וקמבץ בגדוד 160 מ"מ כקשא בגדוד טנקים כקשא ביחמ"מ ובתפקידי מטה במסגרת מרכז האש באוגדה.עד גיל 46 .יהודה מתגורר כיום בישוב שוהם

מראיין צלם ועורך: יצחק בוצר