חרובי גדעון, יליד 1935 בכפר ויתקין, לאבא חיים חרובי (מקודם בוקסנבוים) ואמא הלה לבית פיש. אבא יליד מז'יבוז' באוקראינה ואמא ילידת גליציה, בכפר בורק ליד קרקוב. משק חקלאי מעורב של לולי תרנגולות, הודים, רפת ופרדס. אבא גם פעיל ציבורית בוועד הכפר ובתנועת המושבים. גדעון בן יחיד. מתאר ילדות מוקדמת בכפר בימים שהילדים עוד שחו בנחל אלכסנדר, ילדות של ימי טרום המדינה, המורה נחמה פט הטביעה בו את חותמה וכמוה גם מנהל ביה"ס יצחק טורבן, בני כיתתו (נקראו 'כיתת הגאונים') היו כאלה שלימים ימלאו תפקידים מרכזיים בצבא, באקדמיה ובכנסת - אורי פליטמן, אריה כשר, מיכה גיסר, גד יעקבי ועוד. תלמידי המורה יוצא הדופן זכריה נצר. מתגייס לצה"ל ב 1953 במסגרת גרעין נח"ל של תנועת המושבים שבסוף הכשרתם הקימו את היאחזות לכיש. עוברים תקופה במושבי העולים באזור, גדעון משרת בתדהר, שם פוגש את אורה רייז מת"א אשר לימים תהיה אשתו ואם ארבעת ילדיו, אביגדורה, יובל, תמי ועודד. מהם זכו ל 11 נכדים ו 9 נינים (העשירי בדרך). עם השחרור מהצבא מקים את ביתו כבן ממשיך במשק ההורים. מכאן יוצא לשרות מילואים פעיל מדי שנה. באוקט' 1956, במבצע סיני ("לא ממש נלחמנו") נמצא עם חבריו לפלוגת הסיור במשימת שמירה בעמק בית שאן, אחרי המלחמה יוצא לקורס מ"כים המפוצל לשתי תקופות שרות מילואים. ב1967 - בפלוגת הסיור של חטיבה 45 בפיקודו של 'בריל' משה בר-כוכבא. בתחילה בפיקוד המרכז, נכנסים לכפר יעבד ובהמשך לעמק דותן. ועולים לרמת הגולן. מפקד הפלוגה, יעקב אביתר, נהרג ובהמשך תאבד הפלוגה עוד 9 לוחמים. אחרי המלחמה בשרות המילואים משרת ברמת הגולן ובחרמון. מציין במיוחד את אבדן חברו הקרוב עודד לוין, שנפל בין מלחמת ששת הימים ליום הכיפורים. קרא לבנו הצעיר, עודד, על שם חברו, שהיה מרצה בכיר בטכניון. יום כיפור 1973,שומע שפורצת המלחמה ובטרם יצא, ממהר לשדה להעמיס עגלה עם ירק לטובת הפרות ברפת. ,שיהיה". מתכנס עם חייליו בבסיס 'יפתח' ומשם עולים לרמת הגולן, אחרי אתנחתא במחנה 'נפתלי'. לוחם בחטיבה 45 שהופכת ל 188 בפיקודו של בן שוהם שנהרג בתחילת המלחמה. מתמודדים עם חוסרים בציוד, כולל נשק אישי. בהמשך יקבלו 2 זחל"מים ורובי M16 נכנסים מצד דרום בציר יהודיה-חושניה, זוכר בשטח שלנו טנק מושבת ובצריח קצין הרוג. עם חייליו מורידים את החלל והוא לוקח את המשקפת. 'מנקה את הדם' בסיור לילה יתקל ברכבים סוריים נטושים ויאסוף משם קלצ'ניקוב שנותן למילואימניק שהגיע מארה"ב ולא היה לו ציוד. את המשקפת ייתן , למט"ק שיפגוש בתל קורוב. מפקד הצוות של גדעון היה מיכה זכאי מגן שמואל. עם הפסקת האש מגיעים לחאן ארנבה. אחריה, יושבים כחודש ימים בתל אנטר, סופגים הפגזות קשות בטרם ישלחו לחרמון. מגיע עד החרמון הסורי בהליכה רגלית בשלג העמוק. משתחרר אחרי כחצי שנה. בבית, אורה מטפלת במשק בעזרת נוער מתנדב מהכפר ומישובי הסביבה. בחייו האזרחיים נחשב גדעון, ביחד עם גדעון אבני להיסטוריון , אוטודידקט, של כפר ויתקין. פרסם למעלה מ 50 סיפורים המכונסים בארכיון הכפר ובחלקם ניתנים לקריאה באינטרנט

מראיינת יעל בסיס סטודנט צלם ועורך יוסי רום