זה היה רגע קשה מנשוא בו אתה, כמפקד המוצב, צריך להחליט מה אתה עושה - פורץ החוצה ולוחם עם סיכוי אפסי לשרוד, או מניח את הנשק, נכנע ומרים ידיים בתקווה לשרוד.

++++++++++++++++++++++++

ביום שני השמיני לאוקטובר בלילה, לאחר שלושה ימים של לחימה בהם לא ישנו ובקושי אכלנו, שמענו כוחות מצריים מלווים בשריון של טנקים ונגמשי"ם מתקרבים להתקפה על מוצבנו. הוריתי לחיילים שבעמדות לנצור את נשקם, וכאשר שמענו אותם מגיעים לגדרות המוצב, פקדתי על כולם לפתוח באש.

הנשקים שהיו בידינו היו רובים ובזוקה אחת. הצלחנו לבלום את ההתקפה הראשונה, להצית טנק אחד עם הבזוקה, ולגרום לנסיגת המצרים. לאחר מספר שעות החלו המצרים בהתקפתם השנייה, היה זה קרוב לאור הראשון של יום שלישי. בקשר דיווחנו על ההתקפות עלינו, ובעקבות זה הודיעו לנו שכולם צריכים להיכנס לבונקר והם "ייתנו אש על מוצבנו". בעקבות פקודה זו הפסקנו לירות ונכנסנו לבונקר.

["אש על מוצבנו" – לא הגיע, ובזמן שאנו בבונקר המרכזי מצפים בכליון עיניים לאש מסיבית על המוצב], המצרים ניצלו את הפסקת האש מצדנו ונכנסו למתחם המוצב. בינתיים אנו מחכים ל"אש על מוצבינו" שלא הגיעה כלל ואנו דחוסים בבונקר כסרדינים בקופסה. המצרים החלו לזרוק רימוני נפץ ועשן לתוך הבונקר, דרך התעלות ופתחי האוורור, וכתוצאה מכך החלו הלוחמים בבונקר להיפצע ולהיחנק מהעשן.

לא נותרה לנו ברירה אלא להיכנע או להיהרג בבונקר, אז החלטתי שאנו נכנעים ויוצאים החוצה.

++++++++++++++++++++++++

____ ראיון / צילום / עריכה: __ דוד אריאב __________ 10 ינואר 2023, משמר השבעה

+

הקישורית (לינק) ל- ערוץ ה- YouTube שלי (דוד אריאב):

https://bit.ly/DA_UTube

מוזיקה