ורדינה נולדה בשנת 1954 בבית החולים הסקוטי בטבריה. ההורים ילידי בולגריה. המשפחה התגוררה בכפר חיטים. היא זוכרת את הפגזות הסורים על חופי הכנרת. בגיל 10 המשפחה עברה לבת ים. בתחילת ינואר 1973 התגייסה לחיל הים והוצבה על פי בקשתה בראס -סודר בתפקיד מפעילת מ.כ.ם (מוכמת). התפקיד היה לעקוב אחרי התנועות הימיות של המצרים. בתקופה שלפני פרוץ המלחמה, החיים בבסיס ראס סודר היו כמו גן עדן. טיולים באזור, גלישת גלים במימי מפרץ סואץ וטבילה במעיינות גופרית. חוסר רשמיות בחיי היום יום, כמעט ולא לבשו מדים. ביום כיפור שהתה בבית הוריה וקיבלה הוראה לשוב לבסיס. היא הגיעה אל מפקדת זירת ים סוף בשארם א שייך. מפקד הזירה היה זאב אלמוג, לימים מפקד חיל הים. בזמן שהותה בבסיס בשארם, ורדינה חוותה מטח של הפגזה על הפסגה הסמוכה אשר חלשה על הבסיס. על פי דבריה לא ברור האם האש נורתה מכוחותינו או מהצד המצרי. ביחידה עצמה לא נפגעו חיילים . בזמן הזה ורדינה ועוד חיילת שירתו מסביב לשעון בתפקיד סמלות מבצעים במפקדת הזירה ובמשך מספר ימים לא היה מי שיחליף אותן. בשלב מסוים הוברר כי בביתה של ורדינה היא נחשבה לנעדרת. זאב אלמוג הורה לה לטוס הביתה, להראות את עצמה ולשוב מיד לבסיס. המפגש עם המשפחה היה מרגש מאד. אחרי השחרור משירות סדיר בסוף 1974 היא נקראה לחודש מילואים בראס סודר ושם גם הכירה את יעקב בן זוגה. הם התחתנו בשנת 1975. ורדינה למדה הוראה בסמינר לוינסקי והייתה מורה במשך 25 שנה. בשלב מסוים ורדינה ובן זוגה עברו לכרמיאל. יש להם שני ילדים ונכדה אחת.

מראיין צלם ועורך: יצחק בוצר