נולדתי בבריה"מ (וילנה) ב- 15/7/1947.

עלינו ארצה בשנת 1957 לקיבוץ רמת השופט.

לאחר מספר שנים עברנו לחיפה, שם סיימתי את לימודי התיכוניים.

הייתי חניך בנוער העובד ובעצם מתוכנן לצאת לגרעין נח"ל לקיבוץ פרוד בגליל.

עשיתי סוייץ' והתגייסתי לשרות רגיל באוגוסט 66 (רק לא ליחידות שהולכים הרבה ברגל).

הגעתי ל"חסה" לטירונות חטיבה 7 ובמיקצועות שובצתי לנט"ר עקב נסיוני הרב בנהיגת טרקטורים וטנדרים.

עם סיום המיקצועות נשלחתי עם צוות (תותחן וטען מצטיינים) למחלקה הצפונית היוקרתית שישבה בכוננות ברביבים והייתה חביבה על גורודיש המח"ט.

עם תחילתה של מלחמת ששת הימים הוטסנו צפונה, והשתתפתי בכיבוש הרמה כנהג טנק ה"שוט" מטאור הישן. בסיומה התמקמנו בחושניה הישנה עם המ"פ אורי ברז.

משם יצאתי לקורס מטקי"ם ונשארתי להדריך בצמ"פ ובהמשך בקמ"ט.

השתחררתי ב-1969 ועברתי אמון הקמה עם בני המחזור שלי לגד' 39.

בחיים האזרחיים התחתנתי ונולדו לי בהמשך 4 בנים.

לאורך השנים עשיתי המון מילואים עם הפלוגה בתעסוקות ואמוני שטח.

ביום כיפור 73 גוייסתי מיידית בשבת והגעתי למחנה נפתלי לשיבוץ ראשוני.

המ"פ סלע דחף אותי לתא התותחן ואיתו עלינו על זחלים לגולן.

שמענו נפילות וירי כבר בתחילת העלייה אולם רק בחניון הלילה הראשון הבנו שזו אכן מלחמה ממש.

לצערי, הייתי שותף לארוע ירי על כוחותינו (הלא מזוהים) ולמחרת כבר קיבלתי טנק וצוות משלי והפכתי ל- 3ב' של המ"מ דנציגר. השתלבתי בלחימת פלוגה ו' של סלע.

לאחר יום אחד קיבלנו פגיעה במפנה הגזים והושבתנו לחלוטין. חיכינו לדרג ב' בנפח ועוד ברחנו ללילה אחד הבייתה באמצע הקרבות.

חזרנו לפלוגה והמשכנו בקרבות אל תוך המובלעת (תל חרא, חאן ארנבה וכו') היה לי ארוע במזרעת בית ג'אן, לאחריו ירדנו לאל-על ורבצנו שם עד השחרור המיוחל.

לאחר המלחמה סיימתי לימודי תואר שני ופסיכותרפיה וגם יצאתי לקורס קצינים מסודר לבה"ד 1.

לאחריו כבר לא חזרתי לטנקים ושובצתי כקמב"צ בגדוד הצלה בפיקוד העורף.

לאחר כשנתיים, מוניתי לקצין אג"מ בנפת "גדור" הגדולה במחוז חיפה, ומשם השתחררתי בגיל 50 בדרגת רס"ן. סיימתי לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה בארה"ב, ניהלתי שנים לשכת רווחה ושרות פסיכולוגי במועצה מקומית קטנה, הייתה לי, במקביל, קליניקה פרטית שנים בה עסקתי בטיפול בחולי נפש, ובאגף השיקום עם הורים שכולים.

כיום כפנסיונר גאה אני מסיע, בהתנדבות, ילדים פליסטינאים מהגבול לבתי חולים ומאד עסוק עם הנכדים שלי.

 ראיון/צילום/עריכה: דוד אריאב