מיכאל נולד בשנת 1941 בעיר הילברסום בהולנד לאורסולה – שולמית ולהרברט. זה היה בעיצומו של הכיבוש הנאצי, ומיכאל נשלח לגטו באמסטרדם ולמחנות ווסטרבורק בהולנד וברגן בלזן בגרמניה. בעיצומה של המלחמה, בשנת 1944 שוחרר מהמחנה בעיסקת חילופין מול הטמפלרים שהיו בארץ. הוא הגיע לארץ ברכבת דרך לבנון וראש הניקרה לשער העליה ולאחר מספר ימים נאסף עם אימו לקבוצת חוליות (שדה נחמיה) הקיבוץ ההולנדי. מיכאל השתלב במהרה בקבוצת הילדים. אימו נישאה בשנית ונולד לו אח, שמעון, הצעיר ממנו בעשר שנים. מיכאל חשב שאביו נספה בשואה. בסיום התיכון מיכאל התגייס לנח"ל למחלקת בני משקים, עשה קורס מ"כים ומש"קי מרגמות ושירת כאיש סגל בהיאזות הנח"ל כרם שלום. שם הכיר את רותי אשתו. בשנת 1967 התברר למיכאל במקרה, שאביו לא נספה בשואה אלא הוא תעשיין מצליח בהולנד, שנישא בשנית ומגדל 4 ילדים מאשתו השנייה. מיכאל ואביו נפגשו ונוצר ביניהם קשר מיידי, שנשמר עד היום במשפחתו המורחבת. רק לאחר פטירתו של אביו נודע למיכאל, שהוא זה שדאג להעניק לו ולאימו אזרחות זרה, ופעל מאחורי הקלעים להכניסם לרשימת המוחלפים תמורת הטמפלרים. במלחמת יום כיפור איבד מיכאל את אחיו שמעון בלילה הראשון ב 6.10.73. שמעון, שהיה צוער מצטיין בקק"ש, צוות כמפקד טנק בסיני. הטנק נפגע ושמעון, שהיה חשוף בצריח, ואיש צוות נוסף הוכרזו כנעדרים. למרות החיפושים הרבים לא נמצאו עד היום וגם הטנק נעלם. מיכאל ורותי הורים לחמישה ילדים וסבים לשישה עשר נכדים. לפני כשמונה חודשים איבד מיכאל את מאור עיניו והוא מתקשה לראות, אך לומד להסתגל למצבו החדש. ואם אתם מגיעים לשדה נחמיה אתם מוזמנים לקפה על גדות הבניאס.

ראיון וצילום יונתן פורת עריכה חורין