דוד אריאב (זייטמן), רס"ן בדימוס. ביום הכיפורים לחם בקרבות הבלימה כ- סמ"פ / מ"פ פלוגת "כלין" גדוד 39 / חט' 4 ואחר כך במובלעת הסורית לחם במסגרת גדוד 278 / חט' 9 נולד במחנה עקורים בברלין בתחילת 1948, להורים פליטי שואה, עלה לארץ עם הוריו ואחיו הבוגר ב- 1948 והמשפחה השתקעה בדרום יפו – בשכונה של בתים ערביים בלב פרדס. שם גרה המשפחה עד לתיכון ואחר כך עברו להתגורר בחולון. בשנת 1965 התגייס לצבא והוצב לשרת בשריון בגדוד 52 חט' 14 – על טנקי AMX-13 שם עבר צמ"פ, קמ"ט ואחר כך היה בגדוד מדריך בקמ"ט. במלחמת ששת הימים – חצי מפלוגת ה- AMX-13 הועברה ת"פ גדוד הסיור האוגדתי של אריאל שרון ולחם בציר המרכזי בסיני: קצימה, קלע'ת א-נחל, ביר תמדה, ראס-סודאר. לאחר המלחמה נשלח לקורס קציני שריון ובסיום הקורס 1968 - הוצב לשרת ברמת הגולן בגדוד 53 (המג"ד איציק בן-שוהם) חטיבה 7 (של גורודיש) על טנקי סנטוריון. ב- 1969 הוקמה מחדש חטיבה 188 בפיקוד משה בר כוכבא (בריל) – וגדוד 53 עבר ת"פ 188. במסגרת גדוד 53 היה במספר תעסוקות מבצעיות בעמק הירדן ובעמק בית שאן. תעסוקות אלו כללו מרדפים אחרי מחבלים בביקעה וירי לטווחים ארוכים על מעבירי מיים וחוליות מחבלים בעמק בית שאן. בשלהי 1969 - דוד השתחרר לאחר שרות קבע קצר ומייד גוייס למילואים לאימון הקמה של גדוד 39 – גדוד המילואים של 188. נשלח לקורס מ"פים שריון ותוך כדי תרגיל השת"פ עם גדוד 52 בסיני – הכיר את שלומית ששרתה בגדוד בתור "סמלת סעד" – ומאוחר יותר הם נישאו ולהם 3 בנות. דוד התקבל ועבד במשרד הבטחון בתור מאבטח מטוסים באל-על בשנים 1970 – 1980 ותוך כדי כך גם התקבל ולמד הנדסת מכונות בטכניון בחיפה. יום הכיפורים 73, בחופש לאחר שנה שלישית בטכניון, האזעקה תופסת את דוד נח לאחר שחזר מטיסת עבודה. אורז במהירות תיק ונוסע לנקודת האיסוף. עד לשעות הערב, חלק גדול מאנשי גדוד 39 כבר הגיעו לימ"ח במחנה ירדן שברמת הגולן. טנקי שוט קל של הגדוד "נלקחו" ע"י גדוד 77 של קהלני, והטנקיסטים מועברים באוטובוסים למחנה נפתלי (בסביבות צומת גולני) שם הגדוד מצטייד בטנקי שוט קל אחרים. הטנקים של הגדוד עולים לרמה ב- 2 פעימות – בהפרש של כ- 3 שעות. ראשוני הטנקים עולים לרמה בציר גמלא (במסגרת חטיבה 4) ביום ראשון בבוקר וכבר בסיום העליות לרמה, סמוך למושב כנף, נתקלים ביחידה של טנקים סורים. אלו האחרונים מושמדים בקרב הקצר שהתפתח. לקראת ערב הגדוד כולו מתאחד תחת פיקודו המדהים של המג"ד יואב וספי. החל מיום שני, חטיבה 4 כפופה לאוגדה 146 של מוסא פלד ולוחמת יחד עם חטיבות 9 ו- 205 לכיבוש מחדש של דרום הרמה שנפלה כמעט כולה לידי הסורים. יום שני ושלישי 8-9 לאוקטובר רצוף קרבות כמעט ללא מנוחה וכל הזמן הודפים את הסורים צפונה ומזרחה. ב- 9 לחודש מתבצע קרב השריון הגדול לכיבוש כיס חושניה. ב- 10 לחודש החל המבוקר – הגדוד במגמה של השתלטות מחודשת על רכס התילים של עכשה (רכס בשנית). באחד הקרבות, הפלוגה מסתערת על מאחז של הסורים – נפגע ונהרג בצריח המ"פ יוסי שריג. דוד מקבל את הפיקוד על שארית הפלוגה (כ- 7 או 8 טנקים). למחרת, 11 לחודש – פלוגת "כלין" עוברת ת"פ גדוד 278 (המג"ד יוסי עמיר) שלוחם תחת חט' 9. כעת לאחר המעבר לגד' 278 יש 2 פלוגות טנקים מדוללות. החט' מקבלת פקודות לקראת הפריצה למובלעת בגל שני - דרך חאן ארינבה. משתתפים בפריצה למובלעת הסורית דרך חאן ארינבה - תל אל כרום - ג'בא. חאן ארינבה, היתה אז המתחם האנטי–טנקי הסורי החזק ביותר, שהיה ממוקם סמוך לגבול, ושמר על הדרך לדמשק. ראשונים פרצו חט' 179 עם גד' 96 וגדס"ר 134 – נסיון פריצה זה נבלם למעשה – עם אבידות כבדות לכוחותינו. חטיבה 9 בגל שני בפריצה, יחד עם חט' 679, כל חט' בציר שונה. בפריצה זו - פלוגת "כלין" משמשת פלוגת חוד של חט' 9. מבלי להכנס כאן לפרטים – כמו שתאר אחד ממפקדי חט' 9 את ארוע הפריצה – "...זה דמה יותר לתמונה מהגהינום של דנטה...". בהמשך - חדירה לילית של 17 ק"מ לעומק המובלעת, נסיעה איטית בשדרה על ציר הכביש (שטח נחות), ללא אמצעי ראיית לילה וללא שום מודיעין. בוצע מעבר דרך 2 חט' 179 ו- 679 ובהמשך חדירה של 17 ק"מ מעבר לקוי האוייב. כמו בפריצה, גם כאן פלוגת "כלין" משמשת פלוגת חוד של חט' 9. ב- 12 לחודש המשך קרבות לכיבוש המובלעת, והשתתפות (ב- 13 לחודש) בקרבות לבלימת הכוחות העירקיים שפרצו את הקווים. ב- 14 לחודש, במסגרת גדוד 278, כיבוש תילי ענתר ועלקיה. באותו הזמן, ב- 16 לחודש, במהלך חדירה של גדוד 39 מזרחית למוצב 109 – נפגע ונהרג המג"ד יואב וספי. ב- 19 לחודש היה אחד הימים הקשים של הפלוגה בקרבות המובלעת הסורית. מתקפה עירקית/סורית עם כוחות מאוד גדולים – מכיוון כפר שאמס במטרה לכבוש מחדש את תילי ענתר ועלקיה. "...המחזה של המון טנקים ונגמ"שים שעולים גלים גלים מכיוון כפר שאמס – ושועטים לכיוון שלנו (תל ענתר) – היה ממש מפחיד...". גם הארטילריה היתה ממש אכזרית – והמ"מ האחרון שלנו, גרשון בינר, נפצע די קשה ופונה לאחור. "ממש לא רחוק ממני, מצד שמאל שלי, עמד המ"פ השני - יעקב קליין ונלחם כארי. בשלב מסויים הוא חטף פגז ישיר. הוא נהרג במקומו בצריח". בסיום הקרב – בשטח ההריגה היו פזורים המון טנקים בוערים ואחרים נטושים. את הקרב הקשה הזה שרדנו, כמו שהגדיר קמב"ץ הגדוד, "על הקשקש". לאחר הפסקת האש הפלוגה יושבת בחרפא שבמובלעת הסורית. לאחר הסכמי ההפרדה – הפלוגה חוזרת ת"פ גדוד 39 ויושבת בחושניה עד לשחרור במאי 1974. מראין מצלם ועורך חורין קישור למצגת שערך דוד אריאב https://www.youtube.com/watch?v=OAoencWtsJQ מצגת צילם וערך דוד אריאב