שמשי נולד ברומניה בשנת 1944 כאשר מלחמת העולם השנייה והשואה טרם הסתיימו. האם ילידת הונגריה. להורים היה עסק לממכר פירות. המשפחה הייתה שומרת מסורת אבל לא יותר מידי דתייה. האב נלקח לעבודות כפיה כאשר האם נשארה עם חמישה ילדים קטנים. היא פיזרה את הילדים בין משפחות של גויים אשר שמרו עליהם עד תום המלחמה. שמשון הילד גדל את השנים הכי קריטיות בהתפתחותו ללא סביבה של משפחה תומכת. רוב בני המשפחה המבוגרים נספו בשואה. בסופו של דבר האב חזר וכל המשפחה עלתה בספינה לארץ ישראל לאחר מסע נדודים באירופה, הספינה נקראה "מדינת היהודים". בארץ המשפחה השתקעה בחיפה וקיבלה בית ערבי נטוש. שמשון למד בחיפה בבית הספר נילי ואחרי זה בבית הספר יבנה. האב דחק בילדיו למצוא וללמוד מקצוע. בזמן מלחמת השחרור האב גוייס לצבא אך לא עשה הרבה. שמשון זוכר גם את מבצע קדש כאשר הספינה אברהים אל האוואל ניסתה להפגיז את חיפה. שמשון למד באופן פרטי את מקצוע המכניקה העדינה כולל כרסמות וחרטות. ביוני 1962 הוא התגייס לצבא. תחילה רצה ללכת לחיל הים ,אבל בסופו של דבר הגיע לחיל החימוש. הוא השתלם בקורס של בוחני תחמושת והתמחה בתחזוקה של כלי הנשק השונים. בשלב יותר מאוחר עבר קורס קצינים . בתקופה של לפני מלחמת ששת הימים עסק בשיקום מחסני תחמושת באזור בית שאן בסיוע מתנדבים מהעיר. במלחמת ששת הימים נטל חלק בכיבוש הגדה המערבית במסגרת חטיבת גולני. באותה תקופה בזמן התקריות בגבול המזרחי הוא נחשף לראשונה למראות של חיילים פצועים והרוגים. במלחמת יום כיפור הוא שירת ברמת הגולן במסגרת החטיבה המרחבית תחת פיקודו של צבי בראזני. גם כאן הוא מצא את עצמו מטפל בפצועים והרוגים מצד חיילינו דבר אשר הותיר בו משקעים קשים. שמשון אף נפצע בעצמו באורח קשה ביד ימין, אבל התגבר והמשיך לתפקד. בהמשך, שמשון מילא שורה של תפקידים בתור קצין חימוש בארבע חטיבות שונות כולל חטיבת גולני. הוא השתתף גם בשלבים הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל). הוא השתחרר מהצבא בספטמבר 1984 לאחר 22 שנות שירות. לאחר השחרור שמשי עבד במועצה האזורית חוף הכרמל ובהמשך שימש במשך 17 שנה כמנהל תחזוקה של בית החולים הלל יפה. בשנת 1966 הוא התחתן עם דורית. נולדו להם ארבעה ילדים (אחד ניספה בתאונת דרכים), ויש להם שבעה נכדים. שמשון ודורית מתגוררים בזיכרון יעקב.

מראיין צלם וערוך: יצחק בוצר