רפי נולד בשנת 1944 בעיר מרקש, מרוקו. בהיותו בן עשר המשפחה עלתה לארץ בספינה "מולדת". הם הגיעו לארץ בנר שלישי של חנוכה והובלו באישון לילה אל מושב כפר אוריה בפרוזדור ירושלים. בשלב הראשון המשפחה התקיימה בסיוע של הסוכנות. רפי למד בבית הספר היסודי במושב. ההורים עבדו בחקלאות ככל שיכלו כדי לפרנס את המשפחה. בגיל 13 רפי עבר ללמוד בבית הספר המקצועי/חקלאי עין כרם אשר נוהל אז על ידי הגברת רחל ינאית בן צבי. באותה התקופה המשפחה עברה לגור בעיר יבנה. בתור נער רפי זוכר את מבצע קדש בשנת 1956. כבר מגיל צעיר הוא התעניין בהיסטוריה של מדינת ישראל וקרא על הצניחה במעבר המיתלה. בזמן לימודיו בעין כרם התארגן במקום גרעין נח"ל אשר היה מיועד לקיבוץ צובה. רפי התגייס לצבא ביוני שנת 1962. מתוך הגרעין הוא הוקצה ל"אחוזים" אשר הגרעין נדרש לתת עבור תפקידי פיקוד. רפי עבר קורס מ"כים ואחרי זה עשה גם קורס קצינים. הוא זוכר במיוחד את האינטרקציה בינו, בן עדות המזרח, ובין בני הקיבוצים אשר היו עמו בקורס. בשלב מסוים הוצע לו ללכת לסיירת מטכ"ל אבל זה לא יצא לפועל. ביוני 1966 רפי השתחרר מהסדיר וחזר ליבנה. בתקופת מלחמת ששת הימים רפי שירת עם החטיבה הירושלמית אשר פעלה באזור שמדרום לירושלים בואך בית לחם והאזור. המח"ט היה אליעזר אמיתי המג"ד שלו היה גדעון רוטשילד. הם לחמו מול חטיבת קומנדו ירדנית ואף היו להם נפגעים. בהמשך, הכוחות הגיעו לגזרת גוש עציון. עד היום רפי מחזיק בעותק מכתב הכניעה של העיר בית לחם. הוא מעיד על עצמו שהיה הקצין הישראלי הראשון אשר נכנס לקבר רחל. הוא זוכר את ההגעה הראשונה לכותל כאשר רחבת הכותל עדיין לא פונתה ולא הורחבה. אחרי מלחמת ששת הימים קמה ביבנה קבוצת צעירים בהנהגתו של מאיר שטרית והם התחילו לפעול למען עתידה של עירם. האב נטל חלק, בין היתר, בתהליך הקמת כור המחקר הגרעיני ביבנה. רפי נכנס לחיי הציבור בעיר ונמנה על חברי מועצת העיריה. הוא התמקד בחינוך מה שהוביל אותו להיות במשך כעשר שנים המנהל של בית הספר "אשל הנשיא" ממערב לבאר שבע. שם גם תפסה אותו מלחמת יום כיפור. בשלב הראשון, החטיבה הירושלמית (חטיבה) 16 בפיקודו של זאב עופר הוצבה ככוח בלימה באזור מעלה אדומים עם הפנים אל הגבול הירדני. רפי שירת בחטיבה בגדוד 62 תחת פיקודו של שי רז. בהמשך החטיבה עלתה לזמן קצר אל המובלעת הכבושה באזור חאן ארנבה ברמת הגולן ובסופו של דבר הכוח ירד אל גזרת תעלת סואץ. רפי מספר בצורה מאד ברורה ובדעתנות מודגשת על קורותיו בתקופת מלחמת יום כיפור. הוא מזכיר לוחמים וחברים אשר נפלו או נפצעו. בעדותו המובאת כאן, הוא יורד לפרטים עד כדי רמה של אבחנה היסטוריונית. אחרי המלחמה רפי חזר אל בית הספר אשל הנשיא אותו ניהל כאמור במשך עשר שנים. בשנים שעברו מאז, רפי המשיך במילואים והתקדם בתפקידי פיקוד והדרכה. בתחילת שנות ה80 של המאה העשרים הרמטכ"ל רפאל איתן הציע לו להיכנס למסלול אשר בסופו יתמנה לקצין חינוך ראשי. רפי התייעץ עם מאיר שטרית אשר דחק בו לעשות דברים למען עירו, יבנה. רפי נשאר ביבנה והקים את בית הספר התיכון הראשון בעיר תיכון "גינזבורג". בתקופה זאת יבנה עברה תהליך פיתוח מואץ כאשר מאות משרתי כוחות הביטחון עברו להתגורר בעיר. גם מפעל "אורמת" הוקם באותו הזמן ובתוך המפעל הוקם בית ספר מקצועי אשר הפך לחלק מרשת "אורט". רפי היה סגן ראש העיר יבנה אבל במשך עשרות שנים, את עיקר חייו הקדיש לעבודה בתחום החינוך. רפי נמצא בזוגיות עם לילי. הם מתגוררים ברחובות. ביחד (או לחוד, תלוי איך מסתכלים..)יש להם בסך הכל ששה ילדים ושלש עשרה נכדים ונין אחד וכולם מתפקדים כמשפחה אחת. ...