עמנואל נולד בבאר שבע אביו שורד שואה שעלה בגיל 16 לישראל מצרפת ונלחם במלחמת העצמאות, גדל בעיר ובסיום הלימודים למד אלקטרוניקה בפנימייה צבאית. בשנת 1972 גויס לצה"ל והוצב בחיל השריון בטנקי המגח M 48, בסים מסלול טנקיסט הוצב בסיני בגדוד 52 פלוגה א' חטיבה 14. בחגי תשרי 1973 הפלוגה הייתה בתעוז מכפלת בגזרה הדרומית של התעלה. בערב יום כיפור יצא לחופשה הביתה. בפרוץ המלחמה ביום כיפור חזר לסיני וצוות בצוות מזדמן שלא הכיר אותם. הם חברו לגדוד ביום ראשון 7/10/73 ונלחמו בגזרה הדרומית. באחד הקרבות הטנק נפגע מטיל סגר וחברו הטען קשר נהרג, עמנואל מחלץ אותו מהטנק ומפנה אותו לטנק אחר שמעביר אותו לאחור. בהמשך משתתפים בקרבות הצליחה ולאחר הקמת הגשרים צלחו את התעלה וחזרו לשטחנו, בחניון לילה טנק מיצרי פגע בטנק ועמנואל אבד את הראיה, טופל ועם שחר התחיל לראות והמשיך לתפקד בטנק. עם כניסת הפסקת האש נשלח לפעילות סריקת טנקים פגועים ובדיקת מצב אנשי הצוות וחילוץ הטנקים. לאחר אפיסת כוחות איבד הכרה והתעורר בבית חולים אסף הרופא. כנראה עקב הלם קרב קיבל את זריקת הפנטוטל. עמנואל מספר על המפגש עם החברים שנים רבות לאחר המלחמה. עמנואל השתתף במחקרים להתמודדות עם עלומי קרב במטרה לבנות תוכניות טיפול למלחמות הבאות. בנוסף מספר על ההתמודדות עם משרד הביטחון כל השנים וכן על שימור הזיכרון ביחד עם המחברים מהפלוגה.

ריאיון צילום ועריכה יוסי פרץ