אשר יליד 1947, בואנוס איירס, ארגנטינה. אבא אוסקר ישראל ואמא אני טישלר-ישראל, הגיעו לדרום אמריקה ממזרח אירופה בשנת 1937. אח צעיר לאחותו הבכורה אינס ז"ל. לומד בבי"ס ממשלתי ובעקבות מצב לא קל בבית, עולה ארצה בגיל 14 ונקלט אצל דודתו, בגבעת חיים איחוד, אילזה ברונר (לבית טישלר) ובעלה ד"ר פריה ברונר שהיה הוטרינר של המועצה האזורית עמק חפר, למשפחת ברונר שני בנים, איתמר , אילן ז"ל ויבדל"א יוסף (יופי) ברונר .במעבר ארצה ולצורך לימוד השפה, מאבד שנת לימוד, משתלב בכיתת ילידי 1948. איתם מתגייס לצה"ל בנוב' 1966. מגיע לשריון. טירונות ברביבים, מקצועות בג'וליס. מתמקצע כנהג טנק צנטוריון. בימי ההמתנה של טרום מלחמת ששת הימים יושבים בכיסופים עם חטיבה 7, גורודיש. פלוגה צ' מ"פ סטולר. בחמישי ביוני פורצים לכוון צומת רפיח, הג'ירדי, מגיעים עד קנטרה. טבילת אש ראשונה לחייל הצעיר, בעל 4 שנות 'ותק' בארץ. אחרי המלחמה עובר קורס מפקדי טנקים. מוצב ברמה"ג מקימים את חטיבה 188 (מח"ט בריל), גדוד 53 מג"ד בן-שוהם, סמג"ד בכר (ה'בולגרי') מתחיל בפלוגה ב' של עודד ארז. משתחרר בנוב' 1969 ופחות מחודשיים מאוחר יותר, בינואר 1970, מתחתן עם בתיה , ביאטריס מילגרם, אולפניסטית מארגנטינה שהכיר שנה קודם לכן. נולדים להם דרור, אסנת ותמר. ונכון להיום הם סבים ל 9 נכדים. משתלב בגד"ש בקיבוץ. כשבוע לפני יום כיפור 73. נמצא במילואים באימון הקמה של גד' 76 בחטיבה 179, מזוודים חלקית את הטנקים במחנה 'פילון' ונאמר להם שהסורים 'מורידים רשתות' ובתוך שבוע עומד לקרות משהו. ואכן, הוא נאסף במונית בשבת אחה"צ. מגיעים לפילון ו...הטנקים נעלמו, נלקחו ע"י חטיבה 7'. ועליהם לאסוף טנקים חדשים במחנה נפתלי. ציוות 'מכל הבא ליד' טנק שוט קל מצטרף כטען-קשר(בהמשך יהפוך לנהג) בטנק בו חברו אליהו מרמור המט"ק בפלוגה של קוסטליץ, פלוגה ו' "כוח ויטה" מתמודדים עם מכשיר קשר חוץ תקול. מתאר פגיעה בהם מול חוות הבקר של קצ'ה. צוותים קופצים החוצה. הטנק שלו נפגע ע"י סאגר בתחתית מזכו"ם, הזחל נקרע ממתינים לחוליה טכנית. צוותים מוחלפים ומאיישים טנקים פגועים. קצינים ממלאים תפקידי פיקוד על הטנק ונפגעים, הנהג שרוי בסוג של הלם קרב והם מפנים אותו לאחור , הרבה אש ('מתא הנהג הרסיסים נראים כמו גשם') בלאגן גדול. לא תמיד מבינים מי-נגד-מי. עוברים סדרה של חילופי צוותים בטנק, מבקש לנצל את עדותו בסרט לברר את שמות האנשים שעברו אצלו בטנק נשאר בהמתנה לתיקון הזחל הוא והתותחן, חברו חגי אורן מקיבוץ איילון. נוסעים לסדנת צנובר, מותשים מעייפות וממתח. תופסים מחסה בבסיס תותחנים נטוש ועושים שם את הלילה, בבוקר מצטרפים לכוח שפורץ למובלעת הסורית. מגיעים לחאן ארנבה ותל אל חרה. ביום השמיני למלחמה מגיע אליו, על ג'יפ, מ"פ המפקדה. בן הקיבוץ, אורי אסליין שמודיע לו על נפילת בן דודו אילן ברונר בסיני. (ב1964 נפטר בעת הטירונות אחיו, איתמר) והוא נקרא לחזור לבית הדודה המאמצת שלו. בזה בעצם מסתיימת מבחינתו המלחמה. לאחר ימי האבל עם המשפחה הוא חוזר לכותנה ונמצא שם 25 שנה. מעורב בחיי הקהילה וממלא תפקידים בנושאי תרבות ומאוחר יותר בארכיון המשק. נשלח ללימודים, מרכזי משק והנדסאות מים, יוצא עם המשפחה לשליחות באקוודור. גאה בקשר החם עם חבריו לנשק ומעורב בארגון כנסים.

ראיונה יעל בסיס סטודנט צילום ועריכה יוסי