ברוך בנבנישתי, סא"ל (בדימוס), יליד סלוניקי 1947 להורים ניצולי שואה. עלו ארצה ב- 1949 למעברה. בהמשך עברו לגור בשכונת אל עריש בחולון בבית ערבי. אח"כ עברו למרכז חולון שם ברוך למד יסודי בביאליק ותיכון בקוגל במגמה הביולוגית. הייה בתנועת הנוער העובד והלומד. מעבר לבית הספר והתנועה בילה את רוב הזמן במגרשי הכדורגל והכדורסל כאוהד הפועל חולון. עם סיום הלימודים התקבל לעתודה אקדמאית ולמד בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסה כימית. סיים לימודי ההנדסה בשנת 1969.

במהלך הלימודים עשה קורס מכי"ם בשבטה וקורס קציני אג"ם במצפה. עם סיום הלימודים בטכניון גוייס לחייל התותחנים. לאחר סיום ההשלמה החיילית צורף לגדוד 405. גדוד 405 קלט בתקופה זו את תותחי הרוכב החדשים וברוך השתלב בצוות הקליטה. בגדוד שרת בין השנים 1973-1969. הגדוד שהיה הגדוד החדיש בצה"ל ביצע משימות אין ספור: ברמת הגולן, בלבנון ובקו התעלה. בגדוד מילא תפקידי ק"ס, קע"ת ומסו"ל. מחנה הקבע של הגדוד היה בצומת בילו, אך בהיותו הגדוד המבצעי ביותר בחיל – במשך כל השירות היה הגדוד בפעילות בכל הגזרות.

בעת תקופת מלחמת ששת הימים, הייה ברוך בלימודים בטכניון לאחר שירות וטירונות בלבד ולכן הם שובצו לשמירת ישובים ברמות נפתלי שבגבול הצפון.

בעת הלימודים בטכניון כמהנדס כימאי, עשה ברוך השתלמות בכימיה טקסטילית. עם סיום השירות, השתלב לעבוד במפעל ארגמן ,שהיה מפעל חדיש לצביעה ואשפרת מוצרי טקסטיל. התחיל לעבוד כמנהל טכנולוגי, ובהמשך היה מנהל תפעול ומנהל מפעל.

עם גמר השירות הצבאי הסדיר, זומן למת"פ מרכז, מונדי, לצורך שיבוץ במילואים. באותה עת, לא נמצא גדוד מספיק טוב עבורו, ולכן כברירת מחדל, שובץ כמסו"ל בגדוד 822, תותחי 105 מילימטר. ברוך שהייה מאוד מאוכזב, אך המת"פ הבטיח לו, כי ישובץ בהקדם לגדוד מתאים והשיבוץ הוא זמני. השחרור מסדיר היה חצי שנה לפני פרוץ מלחמת יום כיפור.

עד המלחמה, לא גוייס לשירות מילואים בגדוד, כך שעם פרוץ המלחמה הגיע כמסו"ל לגדוד לא מוכר הן מבחינת הכלים והן מבחינת האנשים. הוא רק ידע שהימ"ח נמצא בכורדני אך לא היה לו סיור מוקדם בימ"ח.

ערב יום הכיפורים 1973, הייה מועסק בארגמן כמנהל טכנולוגי ובבוקר יום הכיפורים יום הבין שיש גיוס מילואים. עלה על מדים הכין תרמיל קטן והמתין להגעת הצו. הצפירה תפסה אותו בבית לא מוכן. היות והייה חדש בגדוד, לא בטוח שהייה ברשת הקריאה המהירה. רק בשעות הערב קיבל צו להתייצב בנקודת המפגש וממנה נסעו לכורדני.

ברוך הגיע לכורדני בחצות, ומעבר לתוהו ובוהו בימ"ח, היה לו קושי לזהות את אנשי הגדוד בכלל ואת אנשי הסוללה בפרט. בעת ההיא הכל נראה לו טבעי והוא השתלב במהירות. עד למחרת (ראשון 7/10) בצהריים, הסוללה הייתה מוכנה ליציאה. ברוך הספיק להכיר את קציני הסוללה ואת בעלי התפקידים (מפקדי צוותים, רב סמל). לא היה ברור איך מגיעים לרמת הגולן ובשעות הערב (יום ראשון) ניתנה הפקודה לנוע על שרשאות לרמה. התנועה הייתה איטית ובמסגרת גדודית. כאשר הגיעו לאזור צפת נעצרנו במקום. כאן התחילה ההבנה עד כמה המצב חמור ברמה. השהיה במקום נמשכה כשעתיים, ורק אז הוחלט לעלות לרמה דרך גונן. המשיכו בתנועה ולקראת שעה 10 בבוקר (שני 8/10) עלו דרך גונן לרמה ובהמשך התמקמו מאחורי תל-בנטל.

הימים הראשונים בעמדה היו כאוס אמיתי. השטח היה בשליטה אוירית סורית כך שהמטוסים הסורים ירדו עליהם באין מפריע. גם מסוקים עמוסי אנשי קומנדו חגו והורידו לוחמים. כל ההעסקות היו לבלימת המתקפה הסורית ולשם הגדוד ירה ללא הפסקה. בשלב הזה היו הנפגעים הראשונים בגדוד.

ביום רביעי (10/10/73) הגדוד התבקש להעביר שני קש"אים לטובת חטיבה 7. ברוך מסו"ל ג' ,וקורח מסו"ל ב'. הם התיצבו בפני אריה מזרחי מס"ח 7 . ברוך שובץ כקש"א של גדוד 75 בפיקוד יוס אלדר וקורח שובץ לגדוד של יוסי בן חנן. לקראת ערב אותו יום נקבעה קבוצת פקודות ותצפית על איזור הפריצה. זו הפעם אחרונה שברוך ראה את קורח שנהרג בהמשך. לא היה ברור לו באיזה כלי הוא נוסע, ויוס החליט שעד להגעה לתל שמס הוא יהיה עם הסיירת ומשם הוא יבצע את תפקיד הקש"א (היה קושי לשבץ אותו על טנק).  למחרת, יום חמישי בצהריים, החלה הפריצה למובלעת.

כאמור עד ההגעה לתל שמס (שלישי 16/10) היה הסיוע כמעט בלתי אפשרי ולא פעם הם היו בסכנת חיים תוך שהם מיישרים קו עם הטנקים. עם כיבוש תל שמס וקבלת אחריות על התל - ברוך עבר סוף סוף לטנק ומידי יום, מבוקר עד ערב, עולים לתל ומנהלים דו קרב ארטילרי עם הסורים.

מול הכוחות הארטילריים העדיפים של הסורים, עמדה לרשותו סוללה של 405. כך זה המשיך, מבוקר עד ערב, עד לכניסת הפסקת האש לתוקף.

 במהלך השהיה הם השתתפו בימי קרב רבים יחד עם יוסי מלמד שהחליף את יוס.

עם כניסת הפסקת האש וההתארגנות בתל שמס, הוחלף גדוד 75 ע"י גדוד מילואים עם טנקי שרמן - אליו הצטרף ברוך כקש"א. פה כבר קיבל טנק, אך למעט התראות על חידוש הלחימה לא הייתה לחימה ממש.

בהמשך הוא חזר לסוללה שלו שהייתה פרוסה באיזור חרפא שבמובלעת ושם הם היו עד להתיצבות בגזרה.

בשלב זה התקבלה החלטה להסב את הגדוד לתותחי 175 מ"מ. לאחר תהליך הסבה, שלווה בהחלפה של רוב הלוחמים, חזר הגדוד למובלעת הסורית באיזור חלס. במובלעת שהה הגדוד כחודש תוך ירי בלתי פוסק על מטרות טק"א ובכלל.

עם השחרור שונה שם הגדוד ל- 8194. ברוך קודם לתפקיד סמג"ד ובשנת 1979 מג"ד הגדוד.

במלחמת שלום הגליל, ברוך היה מג"ד 8194 - כאשר הגדוד פרץ בגזרה המזרחית דרך ואדי שבעה בואכה כפר קוק וטווח ירי לפאתי דמשק.

סוף דבר – מאת ברוך:

"בעיצומה של מגפת הקורונה כאשר סימני השאלה היו רבים, הקמתי קבוצת ווטסאפ שכללה את מרבית אנשי המפתח בגדוד דאז. להפתעתי הקבוצה קרמה עור וגידים והיום כוללת גם את אנשי הגדוד דהיום.

הגדוד היום הוא גדוד רקטי.

ערכים כמו רעות, אחווה, מסורת, ואפילו ערבות הדדית שהם מצרך נדיר בימינו, מייחדים קבוצה זו.

ושוב כבוד גדול."

ראיון/צילום/עריכה – דוד אריאב