מירלה, ילידת 1954 בכפר ויתקין, בת חנן(חונש) רוזנברג מסרוצק בפולין ורעיה לבית דלטיצקי מוילנה., אחות צעירה לצביקה.

ההורים שורדי שואה, אבא מגיע לסיביר ועובר את המלחמה כחייל בצבא האדום. בן למשפחה אמידה בעלי טחנות קמח. לימים מבין שהוא היחיד ששרד. אמא בת 17 כשפורצת המלחמה  שורדת עם אחותה הצעירה מחנות עבודה וצעדת מות. ההורים נפגשים בקן השומר הצעיר בוילנה אחרי המלחמה עולים ארצה ב1948 לקיבוץ ניר דוד.  ב1949 נולד צביקה. לאמא לא קל בחיי הקיבוץ וב1952 עוזבים ומגיעים לכפר ויתקין. אבא מקבל את ניהול המוסך. מאוחר יותר יהיה גם האחראי על המים בכפר. אמא עובדת כסייעת בגני הילדים. מירה'לה מתארת ילדות שמחה בכפר עם אותה קב' ילדים בגן, בביה"ס היסודי ובתיכון האזורי "רופין" בגיל 15, כשהיא בכיתה ט' בערב יום הזכרון 1969, מתהפך עולמה כאשר צביקה אחיה נופל ב'התשה' בדרום רמת הגולן. היא מוצאת עצמה, 'מתכננת מסלול מחדש'. בין-לילה הופכת מ"דור שני" לשורדי שואה, לאחות שכולה. ממרחק השנים היא מרגישה שבאותן שנים "היה יותר מכובד להיות חלק ממשפחת השכול מאשר בת לשורדי שואה".

מתגייסת ב 1972 ומבקשת 'להיות פקידה פלוגתית בגולני'. לא ידעה הרבה על התפקיד אבל 'שמעה שזה טוב'. מוצבת בגדוד 12 בבן עמי. אין ממש הגדרת תפקיד ל'פקידה פלוגתית'. חשה צורך עמוק להיות קרוב ל"חיילים שלי". יוצאת איתם לשטח ומעורבת בכל הקורות אותם לימים עתונאי מהעתון "חדשות" שהיה קצין בגדוד יזכה בתואר "הרובאית". פוגשת בפלוגה ובגדוד חיילים מוכרים בני מושבים סמוכים(איתן פרנס ושוקי קנוניץ) שגרת חיי הפלוגה היא -'קו' בבית חנון ליד עזה או במוצבים ברמה ואימוני חורף וקיץ של גולני. נהגה להמתין לחיילים שלה ,שחזרו בלילה ממארבים, עם שתיה חמה ולחם מטוגן. המלחמה תופסת את הפלוגה ממוקמת בתל פארס. היה אמור להיות כנס גדול של גולני והיא נשלחת הבית כבר ביום חמישי. ביום שישי היא נקראת לחזור, ואמא אומרת :"את לא נוסעת, נתתי כבר חייל אחד". בשבת היא בכל אופן עולה צפונה בטרמפים ועם בנות אחרות מהגדוד עולות לבי"ח "זיו" בצפת ועוזרות באיסוף חפצים אישיים מכיסי לוחמים פצועים. עוברת על רשימות הפצועים ומוצאת שמות מוכרים של חברי ילדות. וכך במשך כ 3 שבועות עוברת בין בתי החולים בתפקיד לא ממש מוגדר של עובדת סוציאלית/קצינת נפגעים כשהיא בת 19 בסך הכל. מתארת  מפגשים ושיחות עם משפחות והקושי של 'לדעת ולא לגלות' על נפגעים מהפלוגה. משתחררת ב1974 ועוברת לת"א . לומדת הוראה בסמינר הקיבוצים. פוגשת ונשאת לאבי זקין, בן קיבוץ איילון. חתונה ב 1980. קובעים את ביתם בקיבוץ שם נולדים נועה, איל ומאיה ושם היא עובדת כמורה במוסד החינוכי. אחרי כמה שנים חוזרים לכפר ויתקין להיות ליד ההורים. בונים בית וחיים בהרחבה של הכפר. מירה'לה נשארה מחוברת לגולני ולחיילים שלה. יוזמת פעילויות זיכרון ועוד עם החברים במשך כמעט יובל שנים. בני כתתה בכפר מעידים עליה שהיא הדבק המחבר ביניהם, יוזמת טיולים ומפגשים. סוג של 'מוסד של אשה אחת'.

מראיינת יעל בסיס סטודנט

צלם ועורך יוסי רום