אורי נולד בשנת 1952 בקיבוץ קירית ענבים. בגיל 13 המשפחה עברה לירושלים. אורי למד בבית ספר יסודי הרי יהודה ואחרי זה בבית הילד בירושלים. את התיכון בילה בבית ספר ברנדס. ההורים ילידי הארץ. שניהם נטלו חלק במלחמת השחרור. האב נולד בתל אביב ומילדות ספג את האהבה לים. בבגרותו התגייס לפל-ים והיה בין מקימי תשתית חיל הים של המדינה שבדרך. גם האם שרתה בפל-ים. ההורים התחתנו ועברו להתגורר בקיבוץ קרית ענבים. האם עסקה בהוראה. במלחמת ששת הימים האב השתתף בכיבוש ושחרור העיר העתיקה. אורי זוכר שהוא וחבריו הגיעו אל הכותל כאשר המקום עדיין לא היה מפונה מהבתים שמסביב. לקראת הגיוס אורי שאף להגיע לסיירת גולני. הוא נשלח תחילה למבדקי טייס. אחרי שבועיים הוא נשר וחזר לבקו"ם, ושוב הצבא רצה לשלוח אותו להנדסה קרבית אבל הוא לא ויתר ובסופו של דבר הגיע לחטיבת גולני. בהמשך הוא עשה קורס סיור ואף עבר קורס צניחה. יודקה המ"פ של הסיירת שלח אותו לקורס קצינים ואחרי זה הוא הוצב בגדוד 51 בתור מפקד מחלקת תול"ר (תותח ללא רתע). במלחמת יום כיפור גדוד 51 בפיקודו של יודקה פלד השתתף בשלב השני של כיבוש החרמון. אורי והחיילים שלו עסקו בפינוי פצועים בגזרת הלחימה תוך כדי הטיפוס אל מוצב החרמון. למעשה תוך כדי ההתקדמות הגדוד התפצל לשניים כאשר חלק אחד הונהג על ידי יודקה המג"ד והחלק השני היה תחת אחראיות הסמג"ד ציון זיו (זלוף). אורי מספר גם על קרב מעלה גמלא אשר בו לחמו אנשי גדוד 51, קרב אשר לטעמו לא זכה לחשיפה המתאימה בסיפורי הלחימה . אורי גם מתייחס בעדותו לוויכוח מי היה זה אשר הניף בסופו של דבר את דגל גולני על מוצב החרמון המשוחרר. הוא זוכר עד היום את המראות והריחות, מה שלמעשה, גרם לו במשך קרוב ל 45 שנים להימנע מלעסוק במלחמה ובמשקעים אשר נותרו בו ממנה. רק בתקופה האחרונה הוא החל לעסוק בשחזור ואיסוף עדויות ומסמכים. אורי וזוגתו ציפי היו אמורים להינשא באוקטובר 1973. עקב המלחמה החתונה שלהם נדחתה לחודש דצמבר 73. אחרי השחרור משירותו הצבאי בדצמבר 1974, אורי עבד מספר שנים במוטורולה ולאחר מכן פתח נגריה ועבד בתור עצמאי. אורי וציפי מתגוררים ביישוב רמת רזיאל. יש להם שלשה ילדים וששה נכדים.

מראיין צלם וערוך: יצחק בוצר