אלברט עלה לישראל עם המשפחה בשנת 1954 גדל בבית של 21 ילדים שגדלו והתחנכו בקרית אתא. התגייס לצה"ל במאי 1967 בתקופת ההמתנה של מלחמת ששת הימים, שבה בעיקר סייעו הטירונים במשימות שונות. בסיום המלחמה חזר למסלול טנקיסט וסיים קורס מט"קים. הוא הוצב בגדוד 82 חטיבה 7, משם יצא לקורס קצינים שבסיומו הוצב בחטיבה 188 בגדוד 53 ברמת הגולן. אלברט השתתף בתקריות אש ברמת הגולן וצבר ניסיון קרבי. בשנת 1970 השתחרר מצה"ל, ואחרי שנה עבר קורס מפ"ים כאיש מילואים. בהמשך התנדב לשרת במג"ב. בפרוץ המלחמה בערב יום כיפור קיבל הוראה להתייצב בבית ספר לשריון בג'וליס, שם קיבל משימה להפוך אנשי צוות שחזרו מחו"ל לפלוגת טנקים. הוא בנה פלוגה של 11 טנקי שוט קל. ביום ג' 9/10/73 ירד לסיני על זחלים והגיע לרפידים, משם נשלח לגדוד 433 בפיקוד נחום זקן בחטיבה 500. הגדוד השתתף בקרבות בגזרה המרכזית, ובהמשך בקרב הבלימה וההשמדה של חטיבת הטנקים המצרית 25 שנעה צפונה לאורך האגם המר הקטן והגדול לכיוון אזור הצליחה שנוהל על ידי אוגדת ברן. בקרב נפגע הטנק, הצוות נחלץ ואלברט החליף טנק. הגדוד צלח את התעלה, עבר את תעלת המים, ונע דרומה לכיוון ג'בל ז'נפה תוך השמדת בסיסי טילים. בין התאריכים 20/10-23/10 הגדוד נע דרומה במסגרת חטיבה 500 עד לעיר סואץ. בבוקר 24/10/73 גדוד 433 קיבל פקודה להיכנס לעיר. הפלוגה של אלברט כללה 4 טנקים ונעה בטור מאחורי פלוגת החרמ"ש על נגמשים. בתוך העיר הבחין אלברט בכחמישים חיילים מצרים עומדים ברחוב וצופים בטור הטנקים, ופתח עליהם באש. מיד אחר כך המצרים פתחו באש לאורך כל השדרה, והגדוד נכנס לקרב קשה רב נפגעים. אלברט קיבל כדור שפגע בגרונו ולא יכול היה לדבר, אך עם זאת הצליח לתפקד וניהל את הפלוגה בעזרת פתקים שכתב לתותחן ששידר ברשת הקשר. כשהכוח חבר למג"ד בכיכר שמוליק אביטל, קמב"ץ הגדוד עלה על הטנק ולקח פיקוד. אלברט פונה לנגמ"ש שנע לבד לכיוון היציאה מהעיר, בדרך נפגע מפקד הנגמ"ש וצנח מת לתוך הנגמ"ש. אלברט החליף אותו והגיע בערב לתאג"ד שפרס ביציאה מהעיר. משם הוטס לארץ ואושפז בבית החולים מאיר בכפר סבא, שם טופל ופגש את המשפחה. לאחר מספר ימים עבר לשיקום בבית לוינשטיין, ותוך כמה ימים יצא הביתה. לאחר כחודש חזרה אליו יכולת הדיבור, והוא חזר לגדוד, והדריך מקצועות טנקים וקצינים שעברו לשריון. בחורף 74 השתחרר וחזר למשמר הגבול. ראיון, צילום ועריכה חורין