שאנן נולד בשנת 1948  גדל וחי את כל חייו בקיבוץ יגור. ההורים עלו מאירופה. האם נפטרה חודשים ספורים לאחר לידתו של שאנן אשר יחד עם אחיו הגדול נשארו ללא אם. האב התחתן פעם שניה ומאשתו השנייה נולדו שאנן ויעקב, אחיו הבכור, עוד אח ואחות. אימו הביולוגית של שאנן הייתה אחותו של חיים טהרלב, אביו של המשורר יורם טהרלב גם הוא בן  יגור. שאנן התגייס לחיל השריון בחודש נובמבר 1967 זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים. אחרי טירונות ומקצועות שוט מטאור הוא עבר קורס מפקדי טנקים, ולאחר שהודח מקורס  קצינים , בילה את מרבית השירות הסדיר שלו בתפקיד הדרכה בבסיס צאלים. מלחמת  יום כיפור תפסה אותו  כאיש מילואים בגדוד 113 של חטיבה 217 בפיקודו של נתקה ניר. ביום החמישי של הלחימה הטנק של שאנן נפגע בצורה קשה מאד. בזמן הפגיעה היה בטנק איש צוות נוסף קצין תותחנים. שאנן נחלץ מהטנק ממש בעור שיניו אבל ארבעת האחרים בצריח נספו ולמעשה לא נשאר מהם דבר והם קבורים בירושלים תחת מצבה משותפת. לאחר השיקום מהפציעה שאנן החלה בהתמודדות עם השכול ועם המשפחות של חבריו לטנק. שום דבר לא הכין אותו להתמודדות מן הסוג הזה. כמו אצל כמה וכמה נהגי טנקים אשר נחלצו בחיים מתוך הטנק שלהם בעוד שחבריהם נספו. גם במקרה של שאנן קרה שאחרי 40 שנה התברר לו שאחת ממשפחות הנספים בטנק משלו סברה שגם הוא נהרג. המפגש המחודש עם המשפחה היה סוג של סגירת מעגל עבורו. שאנן חזר לקיבוצו יגור ומילא שורה של תפקידים בקיבוץ. יש לו ולעין אשתו ארבעה ילדים  ואחד עשרה נכדים.

ריאיון צילום ועריכה יצחק בוצר