מיכאל הוא יליד תש"ח ברעננה. התחנך בחינוך דתי ובתנועת הנוער בני עקיבע אך לא הלך לגרעין במסגרתה כשהתגייס עצמאית לצנחנים לגדוד 890 בתשכ"ו (1966)  מחזור מאי, "פלוגת מאי."

לא היה נפוץ אז לחיילים דתיים להתנדב לצנחנים כשהוא מצטט אימרה מהזמנים ההם – "חייל דתי הולך לצנחנים, מוריד כיפה ושם סיגריה." כל ימי שרותו בסדיר ובמילואים ובשתי מלחמות – ששת הימים וכיפור לא היה יום בו לא הניח תפילין.

קורס הקצינים אליו הוצב  "בזימון ישיר," מופסק במחציתו  בזמן הכוננות לששת הימים ופלוגת הצוערים בה הוא משמש כמקלען מאג משתתפת בכיבוש חאן יונס וקנטרה.

עם שיחרורו הוא נכנס למערכת הכנה ללימודים בטכניון לעמידה בבחינות  "הקון- קורס," המחמירות כשמנהלת המדור ללימודי חוץ יעל רום דוחפת אותו להיבחן דווקא לפקולטה מאותגרת וקשה לקבלה הפקולטה לאווירונאוטיקה אותה הוא מסיים בהצלחה כמהנדס.

היה אמור להתמחות במפעלי דאסו בצרפת אלא שמלחמת יום כיפור פרצה.

הוא מוצב לחטיבה 600 כקצין קיש/ור ארטילרי  - יחידה בה לא שרת מעולם ואיננו מכיר בה איש. תוך המלחמה הוא מאלתר סיוע ארטילרי ככל יכולתו וכשהקש"א  (קצין סיוע ארטילרי לרמת גדוד) נפצע הוא מחליפו. יחידתו נמצאת באזור המרכזי של החווה הסינית ואזור הפריצה.

בקרבות הרחבת המסדרון לפריצה נפגע הטנק שלו (הוא על טנק ללא כל הכרות מוקדמת,) ותוך החלצות הצוות הוא אוסף פצוע נטוש מטנק אחר שנפגע.

כשהוא מחפש עצמאית יחידה הזקוקה לקישור ארטילרי הוא חובר לאנשי גדוד  שק"ד ואיתם הוא מסיים את המלחמה.

*

רואיין בביתו שבמושב נוב שברמת הגולן ערב ראש השנה תשפ"ב. (29 אוג. 2021)

*

ראיון, צילום עריכה והנגשה   -   יאיר כידן