ארית ילידת 1954, בכפר ויתקין. בת בכורה לסימה ואיתן לביא, נכדה לטובה (לבית ספרים-ספרא) מפולין ואריה ליפשיץ, שעלה אף הוא מפולין, (צ'רנוביץ) מותיקי הכפר. אחריה נולדו ארז, עדי וטל. גדלו בכפר ועבדו במשק המשפחה. ילדות עם בני גילה מגיל הגן, ביה"ס המקומי ותיכון אזורי עמק חפר. מציינת פעילות בתנועת המושבים, טיולים. במשפחה מחנכים למצויינות בלימודים בעבודה, בהכרת הארץ ומורשתה. "המשפחה זה הדבר הכי חשוב". מתגייסת לצה"ל ביולי 1973, מיד לאחר בחינות הבגרות . מתארת את היציאה הראשונה מהבית ומן ה'בועה' במושב. טירונות במחנה 80 והצבה בגולני כפקידת סעד, בעקבות הכרות של סמג"ד 13 ,אילן בירן, שהכיר פקידה פלוגתית ששרתה אצלו בגדוד, מהמושב השכן. מוצבת בבסיס הגדוד בקונטרה ועוברת חפיפה עם קודמתה בתפקיד. נחשפת, בביקורי בית, לאוכלוסייה שלא פגשה מעולם. פוגשת את 'החיילים 'שלה' מפלוגות א' וב' וחיילי המפקדה של גד' 13, בנסיעות יומיות לחרמון עם הקומנדר שמספק אוכל לחיילים. מכירה את החיילים הכרות שטחית והימים הם הימים של סוף הקיץ בואכה המלחמה. שפורצת בשבת יום כיפור כשהיא, עם חברים, בחוף הים. למחרת מתחילה לבקר עם חיילות נוספות מהגדוד בבתי חולים וזאת ללא כל הנחיה/הדרכה מקצועית, ימים אינטנסיביים של ביקורי פצועים ומשפחות חללים 'ילדה בת 18-19' נוסעות בטרמפים, נחשפת למנהגי אבלות שונים מאלו שהכירה וליווי משפחות בשעת קשות. אחרי הפסקת האש הגדוד מתמקם במובלעת הסורית ובשלב זה הבנות מצטרפות וישנות באוהלים בחורף המושלג במובלעת. המשך השרות תחת טראומת המלחמה. חשה שזו הובילה אותה ללימודי עבודה סוציאלית מיד עם השחרור. בהמשך תטייל בארה"ב שם תפגוש את גיל זיידמן , מי שלימים יהיה בן זוגה , אבי 3 בניהם וביחד יהנו מ 7 נכדים. מדגישה את חשיבות הקשר המשפחתי הקרוב שהם מטפחים. גאה בהישגי בניה ושרותם הצבאי בחיל האויר ובממר"ם. עובדת מזה שנים ארוכות במחלקת הרווחה של עיריית נתניה, עם התמחות באבדן ושכול. מתארת התמודדות אזרחית בימי הפיגועים הגדולים בנתניה ובבית ליד ועוד. מתמחה גם בטיפול זוגי ובהתנדבות במקומות שונים. בנוסף מתמודדת עם בעיות רפואיות לא קלות ומשדרת שמחת חיים ואופטימיות "לא נותנת לציפורי הצער לקנן לי על הראש'. מרגישה ששורשי עיסוקיה כיום, נטועים בשרות הצבאי המשמעותי שזכתה לשרת בו. מראיינת: יעל בסיס סטודנט צלם ועורך: יוסי רום