איציק יליד קיבוץ געש, 1950. בן בכור להוריו, חיים (קאופמן) כנען ואמא, בלימה, לבית לבקוביץ, ילידי ברזיל. אחריו ייוולדו אורת וניסן. ילדות מוקדמת בגעש. לינה משותפת. תיכון במוסד החינוכי ביקום עם בני געש, נחשונים ויקום. שם יכיר את יהודיתה, מי שלימים תהיה זוגתו ואם חמשת ילדיהם: עודד, יובל, גלי, שירי ויעלי. נכון להיום 10 נכדים. בחלק מתקופת התיכון שלו המשפחה יוצאת , לשליחות בברזיל. בהמשך ישוב ארצה לבדו לסיום בתיכון. מתגייס לצה"ל בנוב' 1970 לפיקוד הנח"ל. טירונות בכרמיאל (906) עם אנשי השייטת, ההכשרה כוללת גם קורס מ"כים. ממשיך בגדוד 50 כמ"כ, עובר קורס צניחה ובהמשך קורס קצינים. חוזר לגדוד 50 כמ"מ נמצא שם מאמצע 1972 ועד פרוץ המלחמה לקראת תום השרות הסדיר. הגדוד תופס 'קוים' בכל החזיתות. כ-5 ימים לפני יום כיפור תופסים קו בדרום רמת הגולן . איציק בתפקיד מפקד פלוגה א'. ממוקם במפקדת הגדוד באל על, מג"ד 'יא-יא' יורם יאיר, סמג"ד מנחם זוטורסקי. הגדוד תופס את קו המוצבים, בצפון 111 בדרום 117. בשבת בבוקר מקבלים התראה ליום קרב. כפופים לחטיבה המרחבית, ממנה מקבלים הנחיות. מכת האש הראשונה, בשעה 14:00 תופסת את איציק כקצין הבכיר במפקדה. מפגש ראשון תחת אש כבדה. מתאר את הקריאות לסיוע מהמוצבים המופגזים ומותקפים ובחלקם נכבשים ע"י כוחות סוריים בסדר גודל שלא הכירו. מתאר את הפער בין תחושת הזחיחות של חייליו בימי השאננות שלאחר מלחמת ששת הימים וההתשה. 'היינו עם האף למעלה' לעומת המציאות האיומה. חייליו בתל סאקי נפגעים. הרבה חללים. הוא שולח כוח חילוץ שנפגע אף הוא ומחליט לצאת בעצמו לחלץ את המחלצים. נתקל במארב הפוגע בכולם. איציק נפצע מרסיסים בחלק גופו העליון ובעיניים. מאבד כושר ראיה בעין אחת. נמצא כ 24 שעות בשטח ללא יכולת קריאה לעזרה. בשלב מסוים שארית הלוחמים יוצאים למסע נסיגה. הוא מדי פעם מאבד הכרה ורק לאחר יממה מחולץ לביה"ח פוריה, בה ישהה כ - 3 חודשים. בתוכם יועבר לטיפול ב'הדסה' בי-ם. מפספר תאור מצמרר של חויית הפציעה ואבדן חבריו הלוחמים. לאחר השחרור והשיקום משלים תואר בטכניון בהנדסת תעשיה וניהול. נישא לחברתו מה'מוסד' יהודיתה וינמילר מיקום. עובד במפעל התאורה של געש. בשנת 1985 עד 1988 יצא עם משפחתו לשליחות של הסוכנות היהודית בריאו ברזיל. מרגיש חשיבות בתיעוד הסיפור שלו למשפחתו ולסובבים אותו.

מראיינת: יעל בסיס-סטודנט צילום ועריכה: יוסי רום