ארז שחר לוחם ביחידה 88 "דוב לבן" המפעילה רק"מ שלל רוסי פיקודו של יוסל'ה יודוביץ מלחמת יום הכיפורים ארז יליד כפר ויתקין בשנת 1949, אבא - שלמה (בכר) שחר עלה ארצה מטורקיה ב 1929. אמא, נעמי שרף ילידת מזרע, שהגיע לכ.ויתקין בגיל 3, עם הוריה בין ראשוני הכפר. ש0הוריה, רחל לבית קפלן וחיים דויד אוקויטה-שרף, היו ממייסדי מזרע שבהמשך בחרו בסוג התישבות פחות שיתופי)ארז הבכור במשפחה, אחריו, אחיו יובל ז"ל והצעירה האחות אורלי. גדל עם קב' הגיל שלו בכפר. בכיתה ה' המשפחה עוברת לבוסתן הגליל . בתיכון ארז חוזר לגור עם הסבים והולך עם חברים ללמוד ב'אורט' נתניה, במגמת אגרו-מכניקה. מתגייס לצה"ל באוגוסט 1967. לקומנדו הימי (קפץ על היחידה הקרבית הראשונה שהוצעה לו ובלבד שלא לשרת בחימוש, כחבריו בוגרי מגמת אגרומכניקה) בפברואר 68. עובר לסיירת שריון בחטיבה 14. המח"ט מוסה פלד, מ"פ שלמה בנטין. הבסיס היה ברפיח, בהמשך יעברו לרפידים. באוק' 68. עם פרוץ מלחמת ההתשה בתעלת, סואץ ,עוסקים בפתיחת צירים לאורך התעלה, על הסוללה (בימים של טרום 'קו ברלב') בהמשך יוצא לקורס מ"כים וקורס חבלה. משתתף בין השאר בתרגיל צבאי של העברת כוחות באיזור הג'ירדי. שם הוא עולה עם הזח"לם, על מוקש נגד רכב. באורח נס, יוצא ללא פגע.לקראת סוף השרות הסדיר, מצטרף עם עוד 3 חברים מהסיירת להקמת יחידת 'דב לבן'. יחידת שריון 88 - יחידה סודית המורכבת מרכבי שלל מצריים ממלחמת ששת הימים. הרכבים האמפיביים היו צבועים בצבעי הצבא המצרי, מה שנועד להתל באוייב. ארז משמש כמקלען אחורי ימני על מאג 0.3. היחידה עוברת אימון הקמה בכנרת עם המפקד הראשון הנערץ - בן שוהם. משתתפים גם בנסיון פשיטה משוריינת באגם תמסח - הפעולה נכשלה כשהרכב שקע בבוץ. משתחרר מ'סדיר' בנוב' 75.חוזר למשק המשפחתי בבוסתן הגליל. מגדל כבשים. לאחר זמן הופך לבעל משאית, הובלות כלליות. עם הזמן מס' המשאיות גודל וזה הופך, עם אחיו יובל לעסק משפחתי מוצלח. שרות המילואים הראשון לאחר השחרור הוא אימון הקמה של 'דב לבן' באיזור אל עריש. בסיס האם של היחידה בשארם-א-שייח. בערב יום כיפור 73.נמצא בבית. בשבת מגיעה מונית ואוספת אותו לשדה התעופה לוד. מאחר ששארם מופגזת, טסים רק למחרת. מגיעים לימ"ח מזוודים רכבים, עולים 11 איש על כל כלי. לא מכיר את האנשים. יוצאים על שרשראות לאבו-רודס, המשימה לעצור פשיטה של כוחות מצריים, אם יגיעו.שוהים במקום בתוך סופות חול כבדות כשבוע ואז עולים על מובילים ונוסעים לראס-סודאר. משם בהטסה לכוון צפון האגם המר הגדול 'דר סוויר'. רואים בדרך סוללת תותחים פגועה, ורכבים קרב שלנו פגועים.הכביש הצר עמוס ברכבים והם יורדים לשוליים ונוסעים על שרשראות עד האגם המר. מקבלים משימה הזויה של חסימת חטיבת טנקים מצריים שבאו מדרום. למזלם מארב טנקים שלנו מחסל את אותה חטיבה. ביום 18.10 או 19.10 חוצים את התעלה על גשר התמסחים. נוסעים מערבה. פונים ימינה לכוון איסמעיליה, לפניהם סוללת טילים מצריים מתמקמים בחורשת תמרים מופצצים ע"י מטוסי מיג וסוחוי מצריים. מתארגנים לכיבוש מתחם 'סרפאום'- במפת הקודים הצבאית נקרא 'אורחה'. מפקד היחידה, , יוסלה יודוביץ, אומר להם שהמקום 'חשוד כנטוש'. מסתבר שהמקום מלא בחיילי קומנדו מצריים החפורים בשטח. מתפתח קרב ירייות קשה יורה 'כאוטומט' ברצף אל מול חייל קומנדו איתו נמצא בקשר עין. ארז מחסל 4(!) ארגזי פעולה עד שקנה המאג מאדים והוא נאלץ להחליף קנה, יורה ויורה עד שהוא מבין שהוא נותר לבדו על הנגמ"ש. לידו 'ערימה' של חבריו. כולם פגועים, ארבעה מהם חללים. הנהג פצוע, אך מתפקד, מוציא את הרכב מהמתחם אל שטח הכינוס. מצטרף לכלי אחר. חניית לילה באיזור 'אורחה' כל הלילה התקפת קטיושות - סיוט! בבוקר המ"פ אריאל ברזילי מעביר פקודה הזויה שקיבל לכבוש את איסמעיליה. תחת ערפל כבד. 'אין ראות' 'ארוע הכי מפחיד בחיי, לשמחתי הפקודה בוטלה ולאיסמעיליה לא הגענו'. עוברים ל'טסה' לעוד כ 150 יום במשימות בט"ש. משתחרר אחרי 187 יום באביב 1974. חוזר הביתה לשגרה. פוגש את מי שלימים תהיה זוגתו, שוש אלטמן מחולון (במקור שכנה מעכו) מתחתנים בדצמבר 1975. מתיישבים בבוסתן הגליל. מגדלים פרחים. נולדים עודד וקרן שחיים גם הם במושב. נכון להיום התברכו ב 6 נכדים. אחרי המלחמה התפרקה היחידה האורגנית, חלק מהלוחמים צורפו ליחידת ג'יפים "בפלוגה של יוגלי" - יחיעם יוגב מכפר מנחם. במשך 50 שנה שומרים על קשר הדוק, הם ובנות זוגם. המשיכו בשרות מילואים ב'קו' בלבנון או במשימות בט"ש באיו"ש. מזכיר את האנדרטה לזכר חללי 'דב לבן' בלטרון. שם נפגשים בכל שנב סביב ה 19 באוקט'.

צילום - דודו יהלום ראיון - יעל בסיס-סטודנט עורך - יגאל כחמוב