יליד חיפה 10/05/1942. אבא פועל בחברת חשמל בתחנת הכח, אמא עקרת בית, אח צעיר ממני. מקום מגורים בילדות : שכונת תל עמל חיפה, בתחילת 1948. מעבר לקריית חיים בגלל סכנת חיים בשל ירי וצליפות של כנופיות בתחילת מלחמת השחרור. למודים: עממי ותיכון בקרית חיים, תעודת בגרות במגמה ראלית. חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד בקריית חיים. צבא עתודה אקדמאית - הנדסת מכונות בטכניון בשנים 60-64 במקביל - קורס קצינים בבה"ד 1 - חניך מצטיין פלוגתי. בסיום הלמודים נשלחתי לקורס קציני חימוש. שרות צבאי ב.מ.ב חיפה לשיקום ופתוח פלטפורמות לנשק. תפקידים : סגן מפקד סדנא, מהנדס מתכנן במשרד טכני. שחרור עבודה ומשפחה בשנת 63 בסוף קורס ג' התחתנתי עם בת מחזור שלי בתיכון קריית חיים לאחר חברות של מספר שנים. בקיץ 64 נולדה לנו בת. שחרור בדרגת סגן לאחר שנתיים וחצי באפריל 67. התחלת עבודה ברפא"ל ולימודים לתואר שני. מלחמת ששת הימים מוצב זמנית ביחידת חימוש של פיקוד צפון שעוסקת בגילוי ואיתור נשק ותחמושת שלל. הצבה ליחידת מילואים ושרות מילואים בסיום המלחמה אני מוצב כמ"מ חת"ג בגד' טנקים בחטיבה 45 בפיקוד יריב בן אהרון (המח"ט משה בריל). הגד' עובר הסבת טנקים משרמן לשוט קל והופך לגד' 39. באימון ההקמה אני ממונה לקצין החימוש של הגדוד. מלחמת יום הכפורים – גיוס הייתי אחראי אזור גיוס ובשבת בבוקר קבלתי את המעטפות וחילקתי לרכזים. פעילות החלוקה הסתיימה לקראת צהריים ובסביבות השעה 15:00 אני בדרכי לימ"ח. בסביבות חמש וחצי עברנו את גשר בנות יעקב כשהיו הפגזות בסביבה. מולנו עברו מכוניות צבאיות ואזרחיות נמלטות לכוון הארץ. בסביבות שש בערב הגענו לימ"ח למחנה ירדן, ריכזתי את מחלקת החימוש, הצטיידנו בציוד אישי כולל ארגזי כלים, שני זחל"מים טכניים ו- נ.נ. הציוד היה תקין ובמצב טוב. לקראת חצות סיימנו להצטייד. תנועה לרמת הגולן ביום ראשון בשעות הבוקר המאוחרות נסענו יחד עם חלק מפל' המפקדה לאזור מעלה גמלא. לקראת ערב עלייה איטית כשהדרך חסומה ע"י גד' טנקי שרמן שחלקם תקועים. עם חשכה בחניון הגד' התחלנו לטפל בתקלות דרג א' וסיוע לצוותים בטיפול אחרי תנועה כולל בתדלוק. שלב הבלימה היינו חלק מכח הסמג"ד חיים. בשעות היום בזמן הקרבות נענו מאחורי הגד' במרחק של 1-3 ק"מ והשתדלנו להתמקם במחפורות של הצבא הסורי בגלל הפגזות שלא פסקו. הוחלט שאנשי החימוש יפעלו כגוף גדודי ויהיו בשליטתי. 12 אנשי חימוש בלבד - בשני זחל"מים טכניים. השאר נשארו מאחור עם פל' המפקדה. במשך היום טיפלנו בטנקים שנתקעו בגלל תקלות ונשארו מאחור. בחניון לילה: בדיקות ותיקונים וסייענו בטיפול אחר תנועה ובתדלוק כיוון שהצוותים היו מאד עייפים. לקראת השעה שלוש-ארבע בבוקר כל הטנקים בדרך כלל הובאו למצב כשיר ללחימה. ביום שני הבנתי שצריך לדאוג לעצמנו ולארגן בכוחותינו אנו כל מה שחסר: מגברי צידוד והגבהה, כוונות מפקד שנפגעו, אפיסקופים שבורים, אביזרי חשמל, חלקי מזקו"מ ועוד. ניגשנו לטנקים פגועים ונטושים של 188, בעיקר ברמפות מעל המוצבים, לפרק מיכלולים שהיו חסרים. זכור לי מוצב 110 עם טנקים של 188 שהיו הרוסים בפנים, עם שאריות של ההרוגים. החוויה היתה קשה וחלק מהאנשים לא עמדו בה. בעצם בצענו עבודות של דרג א', ודרג ב', כשמחסן החלפים היה בשטח. רוב אנשי החימוש תפקדו היטב ובמסירות רבה והשקיעו עד כלות. מבחינה מקצועית זה היה צוות טוב מאד חלקם בוגרי סדנא גייסית וחט' 7 בששת הימים. הבעיה העיקרית היתה תפקוד בתנאי סיכון וחשש מהיפגעות ומהבלתי נודע. שהייה במובלעת יחד עם הסמג"ד צביקה יזמתי טיפול תקופתי בטנקים - טיפול חימושי עמוק יותר מבחינת תפקוד צריח, כוונות וכו'. קשר עם הבית שבועיים אחרי הגיוס הצלחתי להעביר הודעה הביתה באמצעות נהג משאית מילואימניק כך שידעו שאני בסדר. חופשה ראשונה היתה ככל הזכור לי לאחר כחודש ל- 24 ש'. נדהמתי שבעורף עולם כמנהגו נוהג, והחיים מתנהלים כאילו כרגיל. לא היתה מודעות בשלב זה ללחימה הקשה. הסתגלות לחיים אזרחיים ההסתגלות היתה קלה, סגרתי פרק צבא ופתחתי פרק אזרחי שכלל עבודה בתפקיד בכיר ברפא"ל של הובלת פרויקט לאומי גדול ובמקביל עסקתי בבניית בית בשבי ציון. ייתכן שהעיסוק בעבודה ובבנייה עזר לדחוק את חוויות המלחמה. העולם האזרחי נהג כהרגלו ומי שלא שירת ניצל המצב לעשות לביתו. מאכזב ומתסכל. המשך הסיפור האישי בשנת 76 סיימתי תואר שני בטכניון, ובשנת 80 נשלחתי מטעם רפא"ל לברקלי בקליפורניה ללימודי דוקטורט. עד אז המשכתי לשרת בגד' כקח"ש בדרגת סרן. המשפחה גדלה ונולד ילד רביעי לפני היציאה לארה"ב. חזרתי לארץ בקיץ 83 והוצבתי ברפא"ל לצוות שפיתח את לווין התצפית אופק. לימדתי בטכניון כמרצה חיצוני בשנים 84-90 בפקולטה למכונות. משנת 85 חטיבה ייעודית ברפא"ל בעיקר בנושאי יבשה בשנת 94 מוניתי לראש חטיבת יבשה ברפא"ל והייתי בתפקיד עד 2001 . בשנת 2002 פרשתי והתחלתי לעבוד בחברת אלביט בחטיבת יבשה כמנהל בכיר לתכניות בינ"ל. במסגרת זו זכינו בהודו בחוזים גדולים מאד בהשבחת מערכות בק"ש לטנקים T72 . ולאחרונה ניהול חוזה חשוב ומסווג לצה"ל . בשנת 2017 פרשתי לגמלאות. ממשיך לגור בשבי ציון ונהנה מהקרבה לים. אשתי השלימה בארה"ב תואר שני בפסיכולוגיה, ולאחר החזרה השלימה למודים לתואר דוקטור בפסיכולוגיה ועובדת כל השנים כפסיכולוגית פעילה בארץ ובחו"ל כולל בהדרכה והרצאות. ממשיכה בעבודתה גם כיום. 2 מהילדים נשואים ויש 7 נכדים - בקשר הדוק עם המשפחה. כל הילדים גרים בארץ.
מראיין צילום ועריכה דוד אריאב 06/05/2021
