בני נולד בקיבוץ שער העמקים למשפחה שעלתה מאירופה באוניית מעפילים בשנת 1939, נתפסה על ידי הבריטים, ונשלחו למעצר עד 1941. לאחר השחרור הגיעו לקיבוץ שער העמקים, שם גדל והתחנך עד הגיוס לפלוגת בני משקים בנח"ל. עבר מסלול שרות מהיר וסיים קורס קצינים. הוצב בגולני, נפצע באחד התרגילים, וכשחזר ליחידה שימש מ"מ במחלקת תול"ר. השתחרר לפני מלחמת ששת הימים 1967 וחזר לקיבוץ לעבודה בחקלאות. ביום שבת יום כיפור גויס, ואחר הצהרים הגיע לימ"ח של חטיבת שריון 217 גדוד 113 בפיקוד אסף יגורי שבו שימש מ"מ חרמ"ש. חלק מהפלוגה החלו לנוע לסיני וחלק נשארו בימ"ח לקלוט את שארית החיילים. בסיום הקליטה, הם נעו אחרי מובילי הטנקים. באזור צומת רפיח קיבלו השלמות תחמושת, בשעות הערב 7/10/73 הגיעו לרומני. הטנקים ירדו מהמובילים, מיד קיבלו פקודה לנוע לתעלה. לאחר נסיעה קצרה על ציר החוף נתקלו בכוחות קומנדו מצריים, ומיד נכנסו ללחימה בסיוע טנקים, והשמידו את הכוח המצרי תוך ספיגת נפגעים והרוגים. הם המשיכו לנוע בכיוון התעלה. בלילה קיבלו פקודה לנסות לחלץ את הלוחמים ממעוז מילנו מדרום לקנטרה. הם קיבלו סיוע מגדוד של גיורא קופל מצפון, הכוח נכנס לקנטרה וניסה לחבור אל הלוחמים של המעוז, שנחלצו ברגל לתוך קנטרה. המצרים גילו את הכוח המשוריין, וזה נסוג לאחור. חיילי המעוז חברו לגדוד של גיורא. בבוקר יום ב' 8/10/73 החלו לנוע דרומה לכיוון גשר הפירדן. מול הגשר נעו מערבה לתעלה ונתקלו בכוחות מצריים גדולים. התפתח קרב קשה. הגדוד המשיך לנוע לפירדן תוך היפגעות טנקים רבים וספיגת אבדות כבדות, כולל נפילה בשבי של חלק מהצוותים כולל המג"ד. נתק'ה ניר, המח"ט, שהיה קצת מאחור, נתן פקודת נסיגה לאחר שיצחק בריק עם כוח טנקים הגיע למח"ט והזהיר אותו שכל מי שינוע לפרידן יושמד. שאריות הגדוד נעו לאחור להתארגנות, על הגדוד קיבל פיקוד הסמג"ד מולה הרמתי, שהחל מיד בפעולות שיקום. הגדוד קיבל תגבורת ונכנס לבלימה תוך ניהול אש עם טנקים מצריים. פלוגת החרמ"ש נשחקה, נותרה עם 4 זחל"מים. בתאריך 15/10/73 נעו לשטח כינוס באזור צומת ציר טירטור עכביש כחלק מכוחות הצליחה. לאחר שחטיבת טנקים 62T מצריים 25 נעו צפונה לאורך האגם המר הגדול לאזור הצליחה, החטיבה השתתפה במארב עם שאר כוחות אוגדת ברן, והשמידה את הכוח המצרי. בתאריך 17/10/73 צלחו את התעלה על גשר הדוברות, ונעו לדורסוואר ומשם לבסיסי הטילים. על הגדוד פיקד זאבי רם, שהחליף את מולה שנהרג. פלוגת החרמ"ש נלחמה עם כוחות חי"ר שהגנו על בסיסי הטילים. הזחל"מ נפגע ובני נפצע, אך המשיך להילחם עד פגיעה נוספת בכלי שעלה באש. בני נחלץ ותפס מחסה מאחורי תלולית בתוך הכוח המצרי. חייל מהפלוגה חיפה על בני ולא נתן למצרים להגיע אליו. לאחר שעה חולץ על ידי נגמ"ש של כוח סיור. תוך זמן קצר הנגמ"ש חטף פגיעה, ובני נחלץ החוצה לתוך מבנה שבו היו כוחות של הפלוגה. הוא פונה לכיוון התעלה בשיירה של פינוי פצועים. עברו את התעלה בסירות ל"חצר מוות", שם רוכזו הפצועים, תוך הפגזות קשות. רופא ביצע לו ניתוח לחלץ רסיס מהיד, והוא פונה לאחור בטנק פינוי לטסה, ומשם בטיסה לבאר שבע. בני עבר ניתוחים והתחיל בתהליך השיקום. לאחר מספר ימים יצר קשר עם הקיבוץ והמשפחה, הגיעה לבית חולים לביקור. בהמשך תיעד את הזיכרונות מהמלחמה על רשם-קול. הוא עבר לבית הבראה לשיקום, חיילים מהפלוגה באו לביקור ושיכנעו אותו לחזור לגדוד, שהיה בצד שלנו. הוא חזר והתמנה לתפקיד מ"פ, והקים פלוגה שעברה לנגמ"שים. השתחרר בסביבות אפריל 1974. לאחר השחרור המשיך במילואים בתפקיד מ"פ. לאחר סיום התפקיד הוצב כקצין שליטה אג"מי באוגדה בצפון, יצא לקורס מגד"ים והמשיך עד השחרור ממילואים.

בני מספר על הטיפול במשפחות החללים של הפלוגה ושימור הזיכרון עד היום, והקשר בין בוגרי המלחמה עד היום.

אחרי השחרור מהסדיר התחתן ולמד בטכניון הנדסת מכונות, חזר לקיבוץ ועבד במפעל כרומגן לדודי שמש כמהנדס המפעל. לקראת סוף שנות השבעים יצא לקורס מנהל עסקים, שבסיומו קיבל הצעה להקים מפעל לאנרגיה סולרית בדרום אמריקה ועבר לשם עם המשפחה. בהמשך נכנס לתחום מערכות השקיה. לאחר 8 שנים בדרום אמריקה, חזרה המשפחה לארץ. אחד הבנים עבר קורס טיס ושרת בחיל האויר. בני הקים עם הבן חברה לגידולים בחממות באתיופיה שבה פועל עד היום.

מסכם את מלחמת יום הכיפורים במסקנה שצריך שלום ולא לעסוק במלחמות, מתנגד לשליטה בעם אחר, אך ברור לו, שהמדינה זה המקום לעם היהודי.

לקראת סוף השיחה מצטרפת חנה אשתו, ומספרת איך היה בבית בזמן המלחמה וללוות פצוע בבית חולים, וכן על בעל ששרת במילואים רבים לפני המלחמה ואחריה.

ראיון וצילום חנן ויטלס עריכה והנגשה חורין