יוסי קליין סרן בדימוס תותחן שוט בגדוד 113 בפיקוד אסף יגורי ובגדוד 433 בפיקוד נחום זקן בקרב בעיר סואץ חטיבה 217 בפיקוד נתקה ניר וחטיבה 500 בפיקוד אריה קרן חזית הדרום יוסי נולד בניו יורק בשנת 1953. כאשר היה בגיל שנה וחצי המשפחה עלתה לארץ באנייה "ארצה", מה שהיה סוג של סגירת מעגל עבור האב אשר ברח מהשואה, וזאת משום שהאנייה הזו שירתה במקור בצי הגרמני בתקופת המלחמה. האב נולד בעיר המבורג, גרמניה, והגיע עם הוריו בגיל צעיר לניו יורק. האב הספיק לשרת בחיל האוויר האמריקאי ובאזרחות פעל במסגרת תנועת בני עקיבא ברחבי צפון אמריקה. האם ילידת קליפורניה. המשפחה עלתה כאמור לארץ ב 1955 והגיעה לקיבוץ שלוחות בעמק בית שאן. האב עסק בתפקידים ציבוריים חינוכיים והאם עסקה במקצועה הבוטניקה בו התמחתה עוד בארה"ב. יוסי למד בבית הספר האזורי בשדה אליהו ובהמשך המשפחה עברה אל קיבוץ יבנה. יוסי זוכר לטובה את נופי עמק בית שאן ועמק המעיינות ורכס הגלבוע. בתקופת מלחמת ששת הימים, בקבוצת יבנה חפרו שוחות ויוסי זוכר את המסוקים אשר נעו מכיוון בסיס חיל האוויר הסמוך. הוא גם זוכר את ההגעה הראשונה אל הכותל בחג השבועות, כאשר הרחבה הייתה עדיין בתהליכי הרחבה. בהמשך הוא הגיע לישיבת אלון שבות בגוש עציון ומשם הוא התגייס לצבא ב יולי 1971 במסגרת ישיבות ההסדר. הוא השתלם במקצועות הצריח בטנק שוט קל. את אימון הצמ"פ הוא עשה בגדוד 82 של חטיבה שבע. הוא זוכר שהמג"ד עמרם מצנע הצטרף לחניכים בשיעורי התלמוד. במלחמת יום כיפור, יוסי, בתור חייל בשירות סדיר עדיין, השתייך לחטיבה 217 של נתקה ניר והיה תותחן טנק שוט קל בגדוד 113 בפיקודו של אסף יגורי. ההתארגנות של החטיבה הייתה במחנה בית דראס ויוסי מתאר מצב של אי סדר מוחלט במחנה. למרות מחסור בתחמושת ובעיות בכשירות הירי של הטנק שלו, הכוח החל בנסיעה לכיוון סיני. יוסי איש שיחה מרתק, מסביר בצורה שוטפת ובהירה את השתלשלות המערכה כפי שהוא ראה אותה. הוא נעזר בתמונות ותרשימים אשר חלקם מסתמכים על תחקירים אשר הוא עצמו ביצע במשך השנים אשר עברו מאז. בצורה עניינית ומאד מדויקת הוא מספר על חבריו לפלוגה ועל חיילים אשר נפלו במערכה. הוא מתאר מצבים של חוסר במודיעין אשר גרמו להבנה שגוייה של מהלכים אשר היו אמורים להתבצע ונכשלו. יוסי נפצע פעמיים במשך הלחימה. פעמיים הוא הובא לבית חולים ופעמיים חזר בכוחות עצמו להמשיך את השירות. הוא מספר בצורה חיובית תיפקודו של המג"ד אסף יגורי עד אשר הטנק של אסף נפגע והוא נפל בשבי המצרי. בהמשך הוא הגיע לגדוד 433 של חטיבה 500 בפיקודו של נתקה ניר. המג"ד היה נחום זקן והמ"פ מנשה (מנש) גולדבלט. גם כאן הוא משבח את המפקדים על התנהלותם בשטח. יוסי השתתף בקרב הקשה בעיר סואץ עם הכמות הגדולה של ההרוגים והפצועים בתוך זמן קצר של שעות בודדות. בהמשך הוא חזר אל גדוד 113 אשר נבנה מחדש. הוא גם הספיק לעבור קורס מזורז של מפקדי טנקים ובשלב מסויים התבקש להצטרף ליחידת איתור הנעדרים (אית"ן) אשר עסקה בחיפוש חללי צהל בשטח המצרי בשני צדדי התעלה. בעדותו, יוסי מקדיש חלק חשוב לשמירת הקשר עם משפחתו של מפקד הטנק הראשון שלו - סגן ישראל כהן. אחרי השחרור בשנת 1974 יוסי החל ללמוד באוניברסיטת בר אילן והתקדם בסולם התפקידים בפקולטה לחינוך. בשנת 1978 הוא התחתן עם חנה. הם מתגוררים כיום בישוב יד בנימין ממזרח לקרית מלאכי. יש להם חמישה ילדים 31 נכדים ונין אחד.

מראיין צלם וערוך: יצחק בוצר