דני פרץ מספר: "לקרב יצאנו בטיסה במסוקי יסעור, גדוד 890 בפקודו של איציק מרדכי ואנו פלוגה ב' בפיקודו של יקי לוי הובלנו את הגדוד. הפקודות שניתנו לנו היו מאוד מעורפלות, חיסול ציידי טנקים מצרים. לאחר הנחיתה, עברנו מתחת לגשר הדוברות שלא יכול היה לנוע על ציר "טרטור" לכיוון התעלה בגלל חוליות הנ"ט שריתקו אותם. אני זוכר עד היום את החיילים מהדוברות שאחזו בידי והתחננו: 'אל תכנסו לשם אתם תמותו'. לילה, הגדוד צועד בשטח מידברי ללא אפשרות למסתור. נורו פצצות תאורה ונפתחה אש מרגמות וירי סאגרים לעברנו, מייד היו במקום נפגעים רבים. לאחר הפקודות, מחלקה 2 שלנו בפיקודו של איתן, התמקמנו על גבעה קטנה ושימשנו כרתק יעיל." הקרב היה קשה ואכזרי. השטח מישורי לגמרי, ללא שום מיסתור, והצנחנים מוארים באור הירח וחשופים לגמרי לעמדות האוייב – שיורה עליהם בקצב מטורף ממקלעים, RPG, מרגמות, תותחי נ"ט, טילי סאגר וטנקים. מרגע לרגע עוד צנחנים נפגעים והפצועים זועקים לעזרה. תוך זמן קצר הקרב הפך להיות קרב על פינוי הנפגעים. "שני מטוסים טסו מעלנו, אחד הופל והשני המשיך בטיסה ללא הגשת עזרה לכוחות בחווה הסינית, עזרה לה היינו כל כך זקוקים. בקרב החווה הסינית איבדתי תשעה עשר מחבריי הלוחמים, וכמאה וחמישים חברים אחרים נפצעו בדרגות שונות. המחיר היה נורא ואיום, מחיר של שכול בל יתואר. חמישים שנה אחרי שיצאנו מהחווה הסינית, החוויה הסינית צרובה בליבנו לעד". על האנדרטה לפלוגה ב' חקקו שתי שורות משירו של חיים גורי: "יצאנו עמכם בבוא יום ונפלנו עם ערב... זכרונו אחים ורעים כי נפלנו בשם החיים". ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ במלחמת יום הכיפורים 1973, בגדוד 890, בפלוגה ב' בלבד - נפלו 19 לוחמים – חברים. 6 אוקטובר 1973 ועד 25 אוקטובר 1973 – כמעט 3 שבועות. אחר כך חזרנו הביתה, חלק לא קטן מאיתנו "שרוטים" בצורה כזאת או אחרת, וחלק מאיתנו "נשארנו שם בחווה הסינית"... כמעט 50 שנה. ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ ____ ראיון / צילום / עריכה: __ דוד אריאב __________ 13 פברואר 2024, בישוב קדימה +