נינו נולד בחדרה להורים שעלו מטריפולי שבלוב בשנת 1950. לאחר שלושה חודשים המשפחה עברה להרצליה שבה הוא חי עד היום. גדל בשכונת נווה ישראל, למד בבית ספר ויצמן, בכיתה ח' הפסיק ללמוד ונכנס לעבוד במסגריות. הוא למד בבית ספר עמל בתל אביב מקצועות טכניים. נינו היה במסלול של שחקן כדורגל. מגיל 9 ועד הגיוס שיחק במכבי הרצליה ונחשב שחקן מבטיח. בסיום הלימודים התגייס והוצב לשריון ברמת הגולן, נשק בחטיבה 7 במחנה סופה. המרחק של מקום השרות ממרכז הארץ לא איפשר לנינו להמשיך להתאמן. חברים הציעו לו ללכת לקורס מקצועות טנקים בג'וליס ולהישאר שם להמשך שרות. לאחר שיחה עם המח"ט שמואל גורודיש נשלח לקורס מקצועות, ובהמשך היה נהג טנק בקורס קציני שריון. נינו מציין את היחסים הטובים שהיו לו עם הצוערים של השריון. השרות הזה איפשר לו לצאת שלוש פעמים בשבוע לאימון כדורגל ולהמשיך במסלול כדורגלן. לאחר השחרור הוצב למילואים בחטיבה 679. באזרחות היה מציל ומסגר ולקראת 1973 פתח עסק עצמאי של מסגרות. במקביל המשיך לשחק כדור רגל. ביום הכיפורים צם בפעם הראשונה בחיים. ביום הכיפורים בבית הכנסת התחיל להרגיש שיש פעילות חריגה, ואז התברר שפרצה מלחמה. נינו גויס ונסע לימ"ח במחנה יפתח, שם החל בארגון טנק לפעולה. ביום ראשון עלו עם הטנק לרמת הגולן. בהמשך, המג"ד משה הראל עלה על הטנק, הצוות השתתף בקרבות הבלימה באזור נפח עד יום שלישי 9/10/73. נינו כנהג לא זוכר את המהלכים של הטנק. ביום שלישי בבוקר באזור סינדיאנה הטנק נפגע מטווח קצר, ומהפיצוץ נפצע נינו בגב, ובקושי הצליח לפתוח את מדפי הנהג ונחלץ. לאחר שהתרחק הטנק התפוצץ והצריח עף. משה כנראה עף מהטנק וניצל והתותחן והטען נהרגו. נינו חולץ על ידי טנק אחר לתאג"ד בעליקה, ומשם במסוק לבית חולים זיו בצפת, ואחר-כך לבית חולים העמק בעפולה. לאחר מספר חודשים עבר לבית הבראה וחזר לאזרחות. עקב הפגיעה בריאות לא המשיך במסלול כדורגלן. הבעיות בעקבות הפציעה בריאות המשיכו מספר שנים עד שהבריא. ארבע שנים לקחו לנינו להשתקם פיזית ונפשית, עד שהחליט לקחת את החיים בידיים וחזר לחיות כאדם מן השורה. הקים עסק, התחתן וחי עד היום תוך היותו שליח ציבור עוזר לאנשים, אוהב אדם וחברה. נינו הקים "זולה" בפאתי הרצליה, שם מתקיים פרלמנט קבוע שמשלב אנשי ציבור ואזרחים פשוטים. מראיין צילום ועריכה חורין