שוקי להב סא"ל בדימוס מפקד מעוז "פורקן" גדוד 68 חטיבה 16 הירושלמית מלחמת יום הכיפורים 73

שמי שוקי להב, נשוי לתמר, לנו בן, בת ובן, 5 נכדים ונכדה.

נולדתי מאהבה תשוקה ותקווה, בשנת ,1947 להורים ניצולי שואה.

עשו אותי באיטליה, התבשלתי בקפריסין ונולדתי בישראל.

יש בי את כל התכונות של ילדי דור השואה.

שנות הילדות והנעורים עברו עלי בקריות ליד חיפה, אני בוגר תיכון קריית חיים, חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד והלומד, ואף יצאתי לגרעין שיועד לקבוץ כפר עזה.

התגייסתי לנח"ל בספטמבר 1965, של"ת מוקדם בקבוץ גבע, טירונות במחנה 80 , שם גמלה בליבי ההחלטה לצאת למסלול פיקוד: קורס מ"כים בשבטה, ובסיומו נשארתי להדרכה בפלוגה שחלק גדול מפעילותה, מלבד הכשרת מפקדים, היה פריסת מארבים לאורך הירדן בגזרות עמק הירדן ובית שאן.

משם יצאתי לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1 , סירקין. עברתי תקופה אינטנסיבית ומעשירה, גם בידע צבאי, אך בעיקר, לדעתי, את עיצוב הנפש. (מאיר פעיל).                 בחציו השני של קורס הקצינים פרצה מלחמת ששת הימים. חלק קטן מהצוערים נדרשו ליחידותיהם הלוחמות, השאר, לאחר התלבטויות של הצבא, נכנסנו ללחימה מאזור טול כרם לכיוון שכם ועד יריחו.

לאחר מסדר חגיגי של הענקת הדרגות, למחזור הראשון שלאחר המלחמה, חזרתי לשבטה, ביה"ס למ"כים, והדרכתי כמ"מ מחזור או שניים.               אציין שבסיס ההדרכה שבטה, היה ממש חממה שאהבנו , ונוצרו בה קשרי חברות שנמשכים גם היום.

כארבעה חודשים לפני תום תקופת השרות הסדיר שלי, בסיס ההדרכה של הנח"ל התארגן להעברה לאזור הצפון, ובמקומו הגיעו לשבטה יחידות שריון, במסגרות הכשרה של מפקדים. היינו מספר קצינים שעמדנו לקראת שחרור והוחלט שנעבור עד אז לתגבר את סיירת הדרוזים 299 בסיני ובערבה. הייתה  זו לי תקופה נהדרת של סיורים והרפתקאות בחלקי ארץ שלא הכרתי, עם אנשים שונים ומיוחדים. עברתי גם קורס צניחה על הדרך...

כשהגעתי לשחרור, לשלישות הראשית, קבלתי שם הצעה, שלא יכולתי לסרב לה, חתמתי שנת שרות נוספת כמ"פ של הפלוגה הבוגרת, מחזור ראשון, בפנימייה הצבאית תל אביב. יצא לי להכשיר ו"להעביר" לצה"ל, לאחר השנה, חניכים שהפכו למפקדים ונלחמו, בעיקר כמ"פיים, במלחמת יוה"כ.

לאחר השחרור מצה"ל נישאתי לתמר, גרנו ברמת אביב, למדנו קצת, עבדנו הרבה, נולד איל בננו הבכור, אחריו מיכלי בתנו, עשיתי המון ימי מילואים במסגרת חט' 16 הירושלמית, לאורך גבולותנו, מוצבים, סיורים, מארבי דגן. אימוני גדוד במעלה אדומים. שובצתי לגדוד 68 כמ"מ ואח"כ סמ"פ בפלוגה א'.

23 ספטמבר 1973

גדוד 68 גוייס למילואים במחנה שנלר בי-ם. שרות המילואים תוכנן לכל חגי תשרי, במעוזי קו בר-לב, בגזרות הצפונית, המרכזית וחלק מהדרומית. הגענו לבסיס "בלוזה" מפקדת החטיבה הצפונית, שם עברנו אימון קצר לקראת הכניסה לקו, תדריך של המח"ט (אלוש), וקצין המודיעין החטיבתי. נכח בתדריך סא"ל שאול שלו, מג"ד 184 שריון, אשר אליו היינו, פלוגה א', כפופים בפועל, לאחר השיבוץ בגזרה המרכזית.

מהתדריך הבנו איך בנוי ועובד הקו: המעוזים על קו התעלה, מאחור יחידות השריון, הארטילריה ויחידות נוספות. במקרה של התקפה מצרית יגיעו הטנקים בסיוע ארטילרי למעוזים ובחיפוי מהאוויר "ינפנפו" את האויב.  אם יהיה צורך, יפונו חיילי המילואים ויוחלפו ע"י יחידות סדירות. "אתם צריכים להחזיק מעמד עד שכוחות אילו יגיעו אליכם".

משימותינו העיקריות: איוש המעוזים, סיורי בוקר, קיום תצפיות ודיווח.          נמסר לנו שבמעוזים קיימים מתקנים ואמצעים שונים, למקרה מלחמה. מתקנים סודיים שהשתיקה יפה להם. נאסר לדבר עליהם, ביחוד בשיחות עם הבית.

הקוד לפרוץ מלחמה: "שובך יונים".    

נאמר גם בתדריך שכשנכנס לקו המעוזים, נראה פעילות  רבה של  המצרים בצד השני, אך זה תרגיל בלבד "ואל לנו לדאוג"!

הגדוד נפרס בקו המעוזים, כאשר פלוגות ב', ג', ד', בגזרה הצפונית, בפיקוד המג"ד אמיר ראובני. ת"פ החטיבה הצפונית.

פלוגה א', בגזרה המרכזית. במעוזים חיזיון (גשר פירדאן), פורקן (מול איסמעליה), מצמד (מוצא צפוני של האגם המר הגדול), מ"פ מאיר ויזל, ת"פ שאול שלו מג"ד 184 חט' 14 .

פלוגה מסייעת, בגזרה הדרומית, מ"פ גדי רשף, ת"פ שובל מג"ד 52 חט' 14.   

כשהגענו למעוז פורקן, בסביבות השעה 10:00, כבר עמדו בפתחו כל החיילים של הפלוגה היוצאת. פגשתי את המפקד הקודם, עשינו סיור קצר במעוז. עלינו לעמדת התצפית, שם תאר לי את הגזרה: מול איסמעליה, ביה"ח הישן, הבית של סוזי אבן, אשתו של אבא אבן, ירדנו  לבונקר המרכזי שם הראה לי את תיקי המעוז וסיפר לי על שעות החיוג הביתה.

לצ'רלי מש"ק המרגמה הראה המש"ק הקודם: א. את המיטות הנוחות. ב. את עמדת המרגמה. ג. את זבילי הפצצות הסגורים שההוראה לפתוח אותם רק עם פקודה.

השומר שנכנס לעמדה בשער, אבנר אילון, קבל תדרוך על כוננות אנטנות, שהייתה כנראה עד אז הכוננות היחידה במעוז.

בשעה 11:00 הסתיימה החפיפה. חיילי היחידה הקודמת מיהרו, כיוון שהיו צריכים להשתחרר עוד באותו היום ולחזור הביתה. הם בקשו מאתנו שלא נעשה מזה עניין, תכירו מהר את כל מה שצריך, "הגעתם לבית הבראה".

התחלנו להתארגן במעוז. גילינו מיד ליקויים והזנחה רבה: כלי נשק מלאים בחול, חלקם לא תקין, ערכות חובשים חסרות, חוסר בתחמושת. מערכת התעלות והכניסות לבונקרים היו חסומות בחול, פחים ושקים שנפלו מהדפנות.

הסבירו לנו שחטיבה 14 מסיימת אחריות בקו, אנשי האפסנאות והמנהלה הוציאו מכל הבא ליד מהמעוזים. חטיבה 401 המחליפה תשלים את הציוד החסר אחרי יום הכיפורים ויתוקנו ליקויים ותקלות.

למחרת בבקר הגיע המג"ד שאול שלו עם כמה קצינים צעירים. מאירקה המ"פ ואני ישבנו אתו, הצגנו לו את מה שהעלינו עד אז, קציני המנהלה עברו במעוז ורשמו ליקויים. הייתה אווירה טובה וחברית. המג"ד עבר על כמה הדגשים הקשורים לאפשרות תקיפה של המעוז, בקש שנתרגל חבירה עם הכוחות המסייעים וחזר על ההבטחה שאחרי יוה"כ ישלימו הכל.                         הדגיש שוב את חשיבות הדיווח על כל שינוי בשגרה בצד המצרי, כולל הרגלי הגנן המגיע כל בקר לוילה של סוזי אבן.

כך נכנסנו לשגרת מוצב, החלטנו עם המ"פ שאני אהיה מפקד המעוז  והוא המבוגר והוותיק ממני יפקד על שלושת המעוזים של הפלוגה ועל תצפיות היום.

מכיוון שלא הכרתי עדיין את כל החיילים בפלוגה, ריכזתי אותם, תאמנו ציפיות, התחלקנו למשימות וקבענו לכל חיל את העמדה שעליו להכיר ואליה ירוץ, במקרה של התקפה על המעוז. הסברנו לכולם שהתרגולת היא כזו שבעת הפגזה על המעוז, כולם נכנסים לבונקרים או לשפניות. בתצפית יהיו קצין ועוד חיל. ברגע שההפגזה נחלשת או מוסטת, לפי פקודה כולם רצים לעמדותיהם.

תרגלנו את הפעולות האלה הרבה פעמים, ביום ובלילה וגם את שתופי הפעולה עם הטנקים והארטילריה, באמצעות הקשר.                                               גילינו עם הזמן שמערכת הקשר הקווי והאלחוטי בחלקים רבים אינה תקינה. את חמ"ל הגדוד והחטיבה קשה היה מאד להשיג בקווי. גם מכשירי הקשר והאנטנות היו במצב לא טוב. אבי יפה, קשר וותיק ואיש מקצוע מנוסה הביא עמו מהבית כלים, סרטי בידוד, כבלים ואביזרי חיבור מתאימים ובימים הראשונים הצליח לעורר את אנשי הקשר שהגיעו מהגדוד, יחד אתם לאתר ולהשמיש חלק גדול מקווי הטלפון, פנימיים וחיצוניים, שהיו קרועים וגלויים בתעלות ובחצר המעוז, וגם מכשירי קשר. בעזרתו תוקנו חלק מקווי הקשר גם במעוזים חיזיון ומצמד.

מהתצפיות מהמעוז שלנו ומייתר המעוזים בכל הגזרות, נראו פעולות מסיביות של הצבא המצרי. רמפות גבוהות ודרכים חדשות הוקמו באמצעות עשרות כלי צמ"ה ענקיים ומשוכללים. נוכחות רבה ותצפיות של קצינים מצרים אל עבר קו בר לב נצפו ודווחו בכל יום. הדיווחים התקבלו בחוסר סבלנות בחמ"ל הגדוד והחטיבה. התשובה הייתה שהכל ידוע, מדובר בתרגיל גדול של הצבא המצרי.

...הגיע ראש השנה, בוטלו היציאות לחופשה ופרט לבודדים, כולנו נשארנו במעוזים. בחג בקרו במעוזים כמה קדקודים בכירים מאד, חלקם עם משפחתם, שמעו ביקורת של כמה מפקדים על ליקויים והזנחה, ובעיקר על החשש של אנשי המילואים ממה יקרה אם תפרוץ מלחמה. רשמו, לפעמים רטנו, אך לא עשו, או לא הספיקו לעשות דבר.  

הימים הבאים, עד ערב יום כיפור עברו על חיילי המילואים במעוז בשקט (שלפני הסערה). השטח נראה רגוע אך היו הרבה סימנים שהלכו והחמירו עם הזמן, הדיווחים שלנו לאחור לחמ"לים, זכו ליחס של ביטול. הדאגה גברה ויחד עם הגעגועים העזים לבית ולמשפחה, מצב חוסננו הנפשי היה לא פשוט.

בשיחת הטלפון האחרונה שלי הביתה, לתמר אשתי היקרה, השתדלתי לא לשדר זאת, אך רמזתי שלא קל. תמר גערה בי במהלך השיחה על כי שאלתי לשלום איל בני הבכור, בן השנתיים, ולא הזכרתי כלל את מיכלי אשר נולדה חודש לפני יציאתי למילואים....

מכאן אני מבקש להתאים את הפוקוס אל אירועים שעברו עלינו, לוחמי מעוז פורקן, החל מערב יום הכיפורים. רוצה לציין לפני כן שחלק גדול ממהלך הדברים שקרו, הוקלט ע"י איש הקשר שלנו, אבי יפה, שהגיע למילואים עם ציוד הקלטה משוכלל אותו הביא מהאולפן שלו בי-ם, ומרגע מסוים פתח מיקרופון ולא הפסיק לתעדם.

1. אנשי המודיעין: הגעתם למעוז, היוהרה, מניעת המידע מאיתנו, השיחה של דודו עם היחידה שלו. בסוף הפנימו שהם בני אדם כמונו.
2. ה"שופרניקים".
3. השיחה עם בני, סמג"ד 184.
4. ערב יוה"כ. אני במגדל התצפית ומתחתי עטופים בטליתות, כל נדרי.
5. בקר יום הכיפורים: עד השעה 09:00 היה שקט והכל נראה רגיל. אז החלו להשמע קולות מנועים ראינו שמסירים רשתות הסוואה מעשרות כלי רק"מ, טנקים תותחים ואפילו נושאות טילים שהיו מופנים כלפי מעלה. משאיות הגיעו והחלו לפרוק חיילים, החלו להוריד סירות אל המים. בחמ"ל החטיבה עדיין התעקשו ש"זה תרגיל".
6. קיפול חיילי התצפיות: קבלנו הוראה לקפל אותם עד 18:00 אך יצאנו מיד לבצע זאת ואף הורינו למצמד וחיזיון לקפל את תצפיותיהם. עם הגעתם למוצב החלה ההפגזה 13:55. ארטילריה כבדה, מטוסי מיג ביעפים, הליקופטרים בין פורקן לחיזיון. המפקדה בטסה מופצצת מהאויר. בשלב מסוים ראינו פטריות עשן צהוב מעל המעוז. היה חשש למלחמת גזים שלמזלנו התבדה, כיוון שהארון עליו היה שלט "ציוד אב"ך היה ריק.
7. שגרת מלחמה...אבנר מגיע לעמדה 2 , אריק שרון מגיע לגזרה, משוחח אתנו בטלפון הקוי. לא ידענו מה קורה בגזרות אחרות. המלחמה במעוז: מוני ניצני ז"ל , סכל את התקפת המצרים על פורקן ביום ראשון. יוה"כ שבת, ראשון, שני,  יציאה שלישי לפנות בקר.
8. אפרים הטנקיסט
9. נטילת יוזמה: המצב במוצב, מפגש בחצר, קבלת ההחלטה, אשור אמנון רשף ואריק שרון.
10. מחכים לחושך, יציאה בסביבות 02:00 .
11. תאור הנסיגה לקו כוחותנו, הקרב על חמוטל
12. תמונת הטנק
13. מקלעי 0.5 בנגמ"שים לא יורים, נתנו להם את המא"גים שלנו