יעקב נולד בירושלים ולאחר תקופה עברה המשפחה לכפר פינס, שם התחנך בחינוך ציוני-דתי. לקראת הגיוס לצה"ל הצטרף לגרעין נח"ל ועבר את המסלול כולל שירות בגדוד 50 נחל מוצנח. לקראת סוף השירות נשלח למעוז המזח הדרומי ביותר בתעלת סואץ. המעוז כלל 15 לוחמים ו 10 תומכי מלחמה כולל רופא. ביום כיפור לקראת השעה 14:00 עלו ותפסו את העמדות. לאחר הפגזה החלו המצרים לצלוח את התעלה, ולוחמים החלו להיהרג. המצרים תקפו את המעוז ולא הצליחו לכבוש אותו. יעקב מתאר את הלחימה, נפילת חברים ופציעת לוחמים, ובנוסף גם את לחימת הטנקים, שבהם הצוותים נלחמו במצב נייח. כך נלחמו עד יום רביעי 10.10.73. במשך הלחימה נפצע ביד ופונה לרופא בבונקר שהחליט לתפור את הפצע ללא הרדמה, וכן את התמודדות הרופא עם הכורח לטפל בפצועים ללא ציוד רפואי. הרופא הציע להיכנע ולקבל אישור בקשר מהמפקדות מאחור. משה דיין ענה להם ואישר את הכניעה. לאחר התערבות הצלב האדום ביום שישי 12/10/73 סוכם על כניעה שתתבצע ביום שבת למחרת. בתהליך פינו גם את ששת ההרוגים. לאחר עזיבת נציג הצלב האדום המצרים החלו להתעלל בשבויים. הרופא סיכם עם המצרים לפנות 5 פצועים, ויעקב, למרות פציעתו, לא פונה. בהמשך מתאר יעקב את ההתעללות והעינויים, בשבי ומה שעבר על השבוי בכלא המצרי. רופא מצרי פינה אותו לבית חולים ששם טופל. למרות הפציעה, המשיכו החקירות. יעקב יצר קשר עם חלק מהחוקרים שדיברו עברית, שאחד מהם סיפר לו שמתנהל משא ומתן לשחרור השבויים. לאחר כ - 5 שבועות חזרו לישראל. יעקב היה  בקבוצה שחזרה בשבת, והם התקבלו בקבלת פנים חמה, ולאחר צאת השבת נסעו להיפגש עם משפחותיהם. יעקב התקבל בכפר פינס על ידי כל התושבים, ולאחר יום בבית נשלח לזכרון יעקב. הוא מתאר את הסיפורים על המקום. לאחר 3 ימים פונה לתל השומר לטיפולים ביד ולשיקום של חודשים רבים. לאחר השיקום חזר לחיים הפרטיים ולבסוף התיישב בכוכב השחר והקים משפחה. לאחר שנים רבות קיבל ממשרד הביטחון מכתב שמכיר בשבויים כנכי צה"ל בעקבות פוסט טראומה. יעקב התלבט אם לקבל את ה"מעמד", ולאחר פגישה עם עובדת סוציאלית נכנס למסלול טיפול, וכך חי עד היום.

יעקב נשוי לאילנה, אב לשבעה ילדים וסבא אהוב לנכדים בלי עין הרע.

ראיון צילום ועריכה נריה שאג דור כיפור 73