אייאן נולד בשנת 1944,בלנקסטר, אנגליה. המשפחה הגיעה ממזרח אירופה והשתקעה בעיר מידלסברו. אבות המשפחה משני הצדדים היו שומרי מסורת. אייאן גדל בליוורפול בתקופה של שלהי מלחמת העולם השנייה, הוא זוכר את ההפצצות של הגרמנים על העיר. בתור נער מתבגר הוא זוכר במקום מגוריו את התקופה אשר בה החלה להתפרסם להקת החיפושיות. בגיל שתיים עשרה הוא הצטרף לתנועת בני עקיבא. יותר מאוחר הוא התחיל לימודי רפואה. כאנקדוטה הוא מספר שהוא וחבריו ללימודים עשו "פרקטיקה" כאשר היו יורדים בשעות הלילה לפאבים ותופרים חתכים לאנשים אשר השתתפו בתגרות שיכורים. כאשר פרצה מלחמת ששת הימים בזמן שנותרה לו עוד שנת לימודים אחת, הוא ביקש דחייה מהלימודים כדי שיוכל ללכת ולעזור בארץ ישראל. עד שקיבל כרטיס טיסה נגמרה המלחמה והוא נשאר לבסוף באנגליה כדי להשלים את לימודי הרפואה. בשנת 1969 עלה לארץ עם גרעין של בני עקיבא והגיע לקיבוץ עלומים ועשרה ימים לאחר בואו התחתן בקיבוץ עם אורה ילידת הארץ ממוצא תימני אשר אותה הכיר עוד באנגליה. בהמשך, הזוג הצעיר עבר לבאר שבע. בשנת 1973 אייאן התגייס לצבא והוצב כרופא הגדודי של גדוד 82 בחטיבה 7 . המג"ד היה תחילה עמרם מצנע ואחריו הגיע חיים ברק. בזמן השירות במחנה נתן הוא גם נתן עבודת שירות רפואית בירוחם. במלחמת יום כיפור איין וצוות החובשים שלו היו בזחל אשר עליו פיקד קצין החימוש ברוך לויטין. אייאן מתאר בצורה קולחת ומרתקת מה זה אומר להיות רופא בזמן מלחמה ותחת אש. הוא מספר על פצועים אשר עברו דרך התאג"ד ועל הרוגים אשר את מותם נאלץ לקבוע בלי שידע תמיד את שמותיהם. הוא מתאר כיצד בזמן המלחמה סטנדרטים של רישום רפואי נזנחו מחוסר רלוונטיות, כי אי אפשר היה לנהל רישום מדויק של ההרוגים. אייאן מתאר מפגשים עם טנקים סורים כמו גם התנסות בהפגזות ורעשי מלחמה עד כדי תחושות של מפגש אפשרי עם מוות כמעט וודאי. אחרי השחרור מהצבא באמצע שנת 1974, אייאן המשיך בקריירה רפואית בתחום אונקולוגיה של ילדים בבאר שבע וגם בתל אביב. איין מתגורר עם אורה בת זוגו באלקנה מזה יותר מארבעים שנה. יש להם חמישה ילדים ועשרים וששה נכדים.

ריאיון צילום ועריכה יצחק בוצר ...