שלום יליד 1930, בן לאה לבית רוטנברג ושלום זצר שבהמלצת בן גוריון שינו את שמם לזהר ב 1950. שנותיו הראשונות עוברות עליו בקיבוץ חפציבה בעמק ובגיל 3 מגיע עם הוריו לכפר ויתקין. שלום הבכור אחריו תמר ואחריה התאומות נאוה ורותי. זוכר ילדות שמחה עם ילדים בני גילו בכפר. מגיל צעיר עוזר במשק ההורים, רפת, לול ועוד. זוכר את העתון "דבר" ממנו "קבלנו אינפורמציה". בטרם מלאו לו 18 וזמן קצר אחרי החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, כשמתחילה המלחמה , מופיעים אצלו בחצר 2 פלמ"חניקים על אופנוע "תופסים אותי ברפת". הם מבקשים שיארגן צעירים מהכפר שיתגייסו לפלמ"ח. 5-6 בני כיתה שלו וכיתה מתחתיו, הולכים אתו. החל מחודש מרץ 1948 הם הופכים מלווי שיירות אספקה לירושלים הנצורה. מבצע 'נחשון' (בספרם "ראם"-סיפורה של החטיבה, בהוצאת פורת 2018, כותבים הדס ועופר רגב, בע' 12 "אחד מלוחמי הפלמ"ח שהצטרפו לחטיבה היה שלום זהר מן המושב כפר ויתקין שבעמק חפר.....שרת בגדוד הרביעי, השתתף בהעלאת שיירות אספקה לירושלים הנצורה. 'לא הכרתי את הדרך, או את הכפרים, לא הכרנו את הרובים. ליד בית איכסא שמענו ירי. החברים אמרו, אולי תירה? על מה אירה" אני לא רואה כלום – רק שקי סוכר'. פעם אחר פעם עלו מלווי השיירות בדרך הקשה והמסוכנת.... השתתף בקרב על מנזר סן סימון בקטמון ובקרבות לטרון. כאשר נודע לשלום על התארגנות גדוד 89 בפיקודו של משה דיין....הצטרף לגדוד הפשיטה והיה לאחד מראשוני הלוחמים בגייסות השריון של צה"ל. עם התארגנות חטיבת המילואים 37, זומן שלום זהר לשרת בחטיבה והשלים קורס קציני שריון" סוף ציטוט) בין הקרבות מתאר את הקרב בנבי סמואל  ב 24.4.48  הגיע עם כח תגבורת לאחר שנודע על אבידות רבות בקרב. שם נהרג פוזנה (פוזננסקי) המ"פ , המ"גד הוא יוספלה  טבנקין, המח"ט יצחק רבין, מגיעה משאית והלוחמים, "היינו בני 18, אף פעם לא ראינו מתים" מתבקשים להעמיס את החללים מנבי סמואל ומהקרב על הרדאר. נוסעים לקריית ענבים וקוברים את החללים הרבים במקום "זה משהו שנשאר איתי כל השנים". בקרב על סן סימון שלום משמש בתפקיד הקשר של 'רעננה'- אליהו סלע. נפצע ב 30.4.48. מועבר לבי"ח 'הדסה' הזמני ברח' הנביאים בעיר. מאושפז כשבועיים שלושה. חוזר הביתה באמצע יוני 48. לאחר שחוייל רק ב 12.6.48 'קבלנו ארוחה טובה ומדים'(עד אז לבשו בגדים שהביאו מהבית). ממשיך להלחם עם הגדוד בהרטוב ומשם ממשיכים דרומה לכוון בית ג'וברין. הגדוד מתפרק ב מאי או יוני 49. משתחרר ומצורף לגדוד 9 בחטיבת הנגב בפיקודו של חיים ברלב. משתחרר ב 1950 'בשלג הגדול' וחוזר לעבוד במשק. ב 1954 נענה לקריאת בן גוריון לבני מושבים לסייע בקליטת עולים בדרום. הוא מדריך במושב מבטחים. מאוחר יותר, 1955, במושב מסלול, פוגש גננת מנהלל, חיה נוטקין. מתחתנים ב1956 ומתוך ירח הדבש נקרא ל"מבצע קדש". נלחם באום כתף. הזוג נוטע את ביתו בכפר ויתקין. נולדים 3 ילדים, ענת, אביב ז"ל, ואיילת. משרת שנה אחרי שנה במילואים. משמש במשך מספר שנים כמרכז משק בכפר. במלחמת "ששת הימים" נלחם בחטיבה 37 שלימים נקראת חטיבה 179 "ראם". מח"ט אורי רום, חטיבת מילואים של השריון. אחרי כיבוש שכם, עולים לרמת הגולן. שלום על ג'יפ סיור. בשבת, יום כיפור, אוקט' 73. והוא כבר בן 43, מקבל טלפון מהמ"גד שלו (266) עוזי מור שאומר לו להגיע למחנה 'פילון' בצפון. המוצאי שבת, הם מובילים 2 פלוגות טנקים 'שוטים' (מחטיבה 179 בפיקודו של רן שריג) בשעות הלילה מגיעים לנפח ונכנסים על ציר הנפט דרומה, הפלוגה הראשונה בפיקוד אמנון שרון נתקלת בטנקים סוריים ורוב הטנקים נפגעים, המ"פ אמנון שרון נופל בשבי, והמג"ד עוזי מור נפצע קשה, הפלוגה השנייה שנכנסת לציר הנפט בפיקוד איז'ו ריינבנבך נפגעת והמ"פ נהרג, (תאור הקרב על ציר הנפט, בע' 105 בספר החטיבה) הטנקים השורדים של גדוד 266 חוברים לחטיבה 679 ומשתתפים בקרבות הבלימה באזור נפח חושניה ובקרב הפריצה למובלעת הסורית, בסיום הלחימה במובלעת הסורית 20/10/22 חטיבה 179 יורדת לחזית התעלה, צולחת ועוברת ל"אפריקה" יורדת דרומה עד כביש סואץ קהיר. משתחרר באוגוסט 74. 'בדיוק לבר מצווה של אביב'. עד השחרור משמש נציג הגדוד לקשר עם המשפחות השכולות. עובר מבית לבית במשך כחודש ימים ומספר על נפילת בן המשפחה. שומר עד היום את המחברת כשבכל דף סיפור נפילתו של כל לוחם. בהמשך- משרת במילואים בימי מלחמת של"ג. משתחרר סופית משרות מילואים פעיל כשהוא בן 52. מסוג האנשים שאליהם, כנראה כוון נתן אלתרמן כשכתב את "מגש הכסף".

ראיינה יעל בסיס סטודנט

צלם ועורך יוסי רום