אמנון וייס בן להורים ניצולי שואה מהונגריה. ההורים, אריה וייס ורחל וייס לבית לייבוביץ, ילידי הונגריה נשלחו עם משפחותיהם למחנה ההשמדה אושוויץ. רוב בני משפחתם של אריה ושל רחל נרצחו באושוויץ. אריה שרד מכיוון שהיה חשמלאי והגרמנים נזקקו לחשמלאים. רחל שרדה בזכות גילה הצעיר ועבודתה כממלאת חומר נפץ בפגזים עבור הגרמנים. אריה ורחל הכירו בהונגריה אחרי המלחמה במחנה הכשרה לעולים לארץ. הזוג עלו לישראל בשנת 1949 וגרו במשך שנה בכפר סבא. שם נולדה נורית, אחותו של אמנון. לאחר מכן עברה המשפחה לגור באשקלון. באשקלון פתחו ההורים קיוסק/בית קפה במרכז אפרידר באשקלון. אמנון נולד באשקלון ולמד בבית ספר יסודי ארלוזורוב שבעיר. לאחר מכן למד בתיכון עיינות חקלאות. אמנון התגייס בנובמבר 1971, התחיל את שירותו בנח"ל המוצנח, סיים טירונות בנח"ל ועבר לאחר מכן לשריון. למד מקצועות שריון בבסיס ג'וליס במגמת תותחנות כתותחן טנק על טנק פטון M48 -מג"ח. אמנון עשה צמ"פ בסיני בגדוד 46 תחת פיקודו של המ"פ גדעון ויילר והמ"מ יוני הכהן. כ-3 חודשים לפי המלחמה עברה הפלוגה כולה מגדוד 46 לגדוד 195 (יוני הכהן -מ"פ, דני יתום- סמג"ד, עוזי לבצור (לנצ'נר) -מג"ד). כשבוע לפני המלחמה יצא אמנון לחופשה כדי לעזור לאימו בעסק המשפחתי באשקלון עקב גיוסו של האב לשירות מילואים. ביום שבת/יום הכיפורים בבוקר יצא בטרמפ בחזרה לבסיס בביר תמדה. הגיע לבסיס בשעה 13:45 ומיד נפתחה התקפת מטוסים מצרים על הגדוד. אמנון עלה במהירות על הטנק וכל הגדוד נע לכיוון התעלה. בדרך נתקלו בחיילי חי"ר וקומנדו מצריים רבים שארבו להם. אמנון וחבריו לגדוד נלחמו בהם לאורך הדרך בכל האמצעים שהיו בטנק: מקלעים, פגזי תותח, זחלי הטנק, רימונים וכלי נשק אישי (עוזי). הטנק של אמנון נפגע מאר.פי.ג'י אך אנשי הצוות לא נפגעו והם המשיכו והגיעו לתעלה שם הם עלו על הרמפות והתחילו לירות על החיילים המצרים שחלקם היו כבר במהלך חציית התעלה וחלקם טרם חצו את התעלה וכן על חיילים מצרים בתוך שטח סיני שכבר חצו את התעלה. לאחר מכן קיבלו הוראה לחלץ את החיילים במעוז "המזח". לאחר שטנקים שנכנסו למעוז נפגעו, הם קיבלו הוראה לסגת לאחור והמשיכו להילחם באזור. בבוקר יום ראשון לאחר יום הקרבות הראשון קיבלו תחמושת וחימשו את הטנק. כאשר ניסו להניע את הטנק הטנק לא הניע עקב הפגיעה שנפגע הטנק ביום הקודם. שלושה מאנשי הצוות של הטנק וביניהם אמנון קיבלו פקודה לנטוש את הטנק ולהגיע לתעוז "מכפלת" ברגל, בעוד ששאר הפלוגה המשיכה במלחמה. תעוז מכפלת נמצא כ-5 ק"מ מזרחית לתעלה כאשר כל השטח עד אליו רווי בחיילי חי"ר מצרים. לאחר זמן רב ולאחר שהצליחו להתחמק מכוחות המצרים בשטח הגיעו לתעוז מכפלת. בתעוז לא מצאו טנקים שמישים והצטרפו לשיירה צהלית שראו מרחוק כשהיא נסוגה מהתעלה למיתלה והג'ידי. בדרך למיתלה ירדו עליהם מטוסי סוחוי, והם התחילו לירות על המטוס מכל הכיוונים והמטוס הופל (כנראה מירי של סוללת הוק ולא מהירי שהם ביצעו). לאחר מכן קיבלו טנק והצטרפו בחזרה לגדוד ובאותו לילה בחניון לילה של טנקים תפסו קת"ק מצרי (קצין תצפית קדמי) שנכנס עם רכב משוריין בטעות לחניון הלילה שלהם. לאחר מכן הטנק נפגע שוב בצידוד והם חזרו עם הטנק למיתלה ושם חוליה טכנית תיקנה את הטנק. בין ב-13-15/10 השתתף אמנון במלחמת שב"ש (לוחמת שריון בשריון) שבו השמיד הגדוד שלו טנקים רבים וכלי רכב משוריינים מצרים רבים. ב-16/10 קיבלו פקודה לחצות את התעלה על גבי הגשרים. במהלך התנועה לכיוון הגשר שוגר לעבר הטנק טיל "סאגר". המג"ד עוזי לנצ'נר שראה את הטיל מתקרב לטנק הזהיר אותם בקשר על הטיל המתקרב ואמנון ששמע את האזהרה קם מכיסא התותחן ועלה לעבר היציאה מהטנק כדי לנסות להתחמק מפגיעת הטיל. הטיל פגע בטנק ואמנון נפצע קשה ברגלו השמאלית, בידו השמאלית וכן התעוור בעין השמאל, אולם חייו ניצלו תודות לאזהרת המג"ד בקשר. אמנון נפצע קשה מאוד ופונה לביה"ח ברפידים שם טופל ע"י דר' גדעון מרון ולאחר מכן הוטס להדסה בירושלים. אמנון טופל בהדסה ירושלים במשך 11 חודשים כשהוא רוב הזמן מרותק למיטה ואביו אריה מטפל בו בבית החולים. בבית החולים אמו ארגנה לו הופעה פרטית של להקת כוורת, שהופיעו לפני כן בבית החולים לפני כל החיילים. במהלך אשפוזו בהדסה באו לבקרו חבריו. ביניהם הגיעה גם מיכל (מישל) שהפכה לחברתו ובהמשך גם לאישתו. לאחר השחרור מבית החולים פתח אמנון עסק לתיקון פנצ'רים במרכז אפרידר באשקלון שבו הוא עובד עד היום. אמנון ממליץ לכל נכה שיכול לעבוד שיעבוד שכן מניסיונו העבודה היא לא רק פרנסה אלא גם ממלאת לך את החיים. לאמנון ולאשתו מיכל ארבעה ילדים: עינב, לירון, איל ועמית. לזוג גם 13 נכדים.

מראיין, צלם, עורך- יוסי פרץ