עודד נולד בתל אביב בשנת 1943 בבית חולים "עין גדי". האם נפטרה כאשר הוא היה בן שלש. האב עבד כמסגר מכני בשירות הבריטים ועל כן התקשה לטפל בעודד ובאח שלו. מחוסר ברירה הילדים בילו אצל משפחות אומנות עד גיל שבע אז פגש האב בזוגיות השנייה שלו אשר הפכה לאם לכל דבר לשני האחים הצעירים. עודד למד בבית ספר יסודי זמנהוף, ובהמשך בתיכון "כיח" כל ישראל חברים היכן שלימדו בין היתר את השפה הצרפתית. האב יליד פולין האם החורגת אשר הייתה אלמנה בעצמה, עלתה מצ'כיה. כילד בן 13, עודד זוכר את פתיחת מבצע קדש , אשר גרם לכך שהתבטלה מסיבת הבר מצווה שלו. עודד התגייס לחיל הנדסה קרבית בשנת 1962. הוא הוצב בגדוד 612 אשר בסיסו היה בבית ליד. הוא עבר טירונות לא קלה כדבריו ובהמשך עשה קורס מ"כים בשבטה. השלב הבא היה קורס קצינים. הוא השתלם בהפעלת ציוד מכני הנדסי (צ.מ.ה) ובחבלה ושימוש בחומרי נפץ. הוא היה שייך, בזמנו, לפלוגת ההנדסה היחידה בחיל השריון. כחלק מהכשרתו הוא אף עבר קורס מ"פ בשריון על טנקי שרמן M51. הוא חתם קבע ושירת בצבא במשך 27 שנים. בתקופת מלחמת ששת הימים, עודד שירת בגדוד 601. הם פרצו דרכים בסיני ובין היתר גם קברו בקברי אחים חללים מצבא מצרים. עודד מילא מגוון של תפקידי פיקוד והדרכה גם בתקופת מלחמת ההתשה. בזמנו נוצר המושג שכפ"צ (שכבות פיצוץ), כאשר בנו את המעוזים לאורך תעלת סואץ ולשם חיזוק קירות המוצבים השתמשו בחלקים של מסילת הברזל אשר עברה בין אל עריש וקנטרה. במלחמת יום כיפור עודד שירת בחזית הדרום כמפקד גדוד ההנדסה 271 אשר פעל תחת אוגדה 162 של אברהם אדן. ברן. במסגרת הלחימה הכוחות הגיעו עד העיר סואץ. בין הפרויקטים אשר הגדוד ביצע הייתה הטיית תעלת המים המתוקים ממערב לתעלת סואץ. הגדוד בפיקודו זכה להכרה ושבחים על תפקודו בזמן המלחמה. בהמשך הוא שירת גם בגזרת הגולן ונטל חלק בפריצת הדרכים אל שיא החרמון הסורי. לקראת סיום השירות שלו הוא עוד הספיק להיות מועמד לתפקיד קצין הנדסה ראשי אבל בסופו של דבר מועמדותו לא התקבלה. בשנת 1986 עודד השתחרר מהשירות, כאמור, לאחר 27 שנים. הוא עסק באזרחות בתפקידים שונים בארץ ובחו"ל. עודד התחתן עם מירי בשנת 1969. הם מתגוררים בנתניה. יש להם שלשה בנים וארבעה נכדים.

מראיין צלם ועורך: יצחק בוצר