מומלץ לצפות בתוספת כתוביות

יאיר יליד 1944 במושב מולדת. אבא, חנוך, יליד גרמניה. אמא חנה, מליטה. אבא ממייסדי המושב שמעורב בפעילות ביטחונית בימי טרום המדינה, בפלמ"ח, בנוטרים ובהגנה. יאיר הבכור, אחיו, אילון, נולד 8 שנים אחריו. יאיר מתאר ילדות נפלאה של חיים ומשחקים בטבע. גן ובי"ס יסודי במולדת. תיכון בעין חרוד עם בני יישובי הסביבה. התגייס לצה"ל ב 1963. נשלח לפלוגת הסיור של חטיבה 7. קורס מש"קי סיור במחנה נתן ומשם לקורס קצינים בסירקין והשלמה חיילת של קציני שריון. חזר לגדוד 79, שזה עתה הוקם לקליטת טנקי מג"ח, בפיקודו של ג'קי אבן בחטיבה 7. אימן אנשי צוות במסגרת הצמ"פ חיילי שריון והשתחרר ב 1966 וחזר למושב.

במלחמת ששת הימים 1967 לחם על טנקי מג"ח A3  בפלוגת החוד של חטיבה 7. בחזית הדרום. אחרי המלחמה למד כלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות ובהמשך, השלים לימודי תעודה בחקר ביצועים. בשנת 1971 התחתן עם יונה לרמן מעפולה. עבד במשרד החקלאות עד גיל פרישה. מאחר שמושב "מולדת" הוא מושב שיתופי חצי מהזמן עבד ברפת המושב ובחצי הזמן בחוץ.

מלחמת יום הכיפורים תופסה אותו בחליבת שבת ברפת. יונה הגיעה בריצה והודיעה שבאו לגייס אותו. פותח רדיו ושומע את סיסמת היחידה שלו. (מכיוון שבשלוש השנים האחרונות, יאיר מתמודד עם מצב בריאותי המשבש את דיבורו, אנסה לתאר כאן את מהלך ימי הלחימה) - אני משאיר את שותפי ברפת להשלמת החליבה, הולך הביתה, אורז תרמיל ומתקלח ע"מ שלא לקחת את ריח הרפת למלחמה. עולה על האוטובוס שאוסף חיילי מילואים. בעין חרוד, הולך למזכירות ומצלצל לחיילי להכינם לאיסוף. בתום מסע ארוך מגיעים לשדה תימן. מקבל 3 טנקים מנסה לזווד מתמודד עם  חוסרים משמעותיים בימ"חים. אין די תחמושת, אין משקפות, אין אמצעי ראיית לילה. ב 5 בבוקר יורדים על שרשראות לבאר שבע (אנשים מנופפים לשלום מחלונות הבתים)הלאה לרפידים ולטסה. ממשיכים מערבה ל "יוקון". למחרת, 8.10 גדוד  הסיור האוגדתי של אריק שרון , מג"ד בנצי כרמלי תופס עמדות על רכס "כישוף", נתקלים בארטילריה כבדה, המג"ד נפגע ונהרג ומאוחר יותר מוחלף ע"י יואב ברום, שיפגע ויהרג מאוחר יותר. כללית יאיר מתאר 3 פעמים בהם נפגע, בהמשך בחווה הסינית ובתאריך 14/10/73 בקרב הבלימה של התקפת השריון הגדולה של המצרים הוא מפקד מחלקה מבין שנשארו בכל הקו 5 טנקים ובתוקף הנסיבות מכריז על עצמו כמפקד פלוגה, הסמ"גד הוא נתן בן ארי. חובר לגדוד 79, המ"פ רמי מתן אומר לו שהוא כבר המ"פ החמישי של פלוגת "חורף". ויאיר משנה את שם הפלוגה ל "חורש".  בתאריך 19/10/73 חוצים את התעלה על גשר הגלילים ונעים צפונה למתחם "אורחה" ומיועדים לכבוש את איסמעיליה על ציר 'מסיכה' מתאר לא מעט היתקלויות ומפגשים אנושיים מרגשים וניסים קטנים וגדולים. (זמי רייכל) לצד מצבים קשית מעוררי אימה. מגיעים למוצב 'פוקסטרוט'. עד הפסקת האש.

ב- 1974 נולדה ליונה ויאיר שלישיה. והיום הם נהנים עם 7 נכדים. יאיר הוזמן והעיד בפני ועד אגרנט.

ממליצה בחום לקרוא את ספרו "צ-817831" על לחימתו בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים.

קטע מספרו של יאיר - (עמ' 182)" במהלך המלחמה חוויתי את 48 השעות הקשות בחיי......לאותן 48 שעות אפשר היה להעניק את הכותרת 'מסע לגיהנום וחזרה', או 'מפגש אישי עם הגיהינום'. היו אלה 48 שעות שבמהלכן הילכתי על שפת הגיהינום-ולא החלקתי לתוכו, ראיתיו מנסה בכל כוחו לבלוע אותי, ולא יכל לי. ראיתי אותו מבפנים, מתוך תוכו המבעבע, רוגש וזועף, רותח ומעלה אדים, נגעתי בו וחמקתי ממני. ראיתי את המוות מהנקודה הקרובה ביותר האפשרית, הישרתי אליו מבט והוא השפיל את עיניו. היה זה מופע אימים חד-פעמי שהסיכוי לחזור ממנו אפסי. איני יודע אם ניסה  מישהו אי פעם לתאר גהינום מהו,  ואם ניסה, קרוב לודאי שמעולם לא ראה גהינום במו עיניו. אני ראיתיו, ואף על פי כן  איני מסוגל לתארו כפי שהיה באמת. הוא נורא בהרבה מכל מילה שתאמר או תועלה על הכתב".

לזמנת הספר - יאיר ליטביץ, רח' הדקלים 12ג' פרדס חנה-כרכור. טל. 0506241416

ריאיון יעל בסיס סטודנט

צילום ועריכה יוסי רום