יוסי, בן לניצולי שואה, נולד בפולין בספטמבר 1946 תוך כדי נדודי ההורים אל ארץ ישראל. המשפחה הייתה באוסטריה במחנה עקורים אשר היה תחת חסות הכוחות האמריקאים. האב היה המנהל האחרון של המחנה והוא זה אשר סגר סופית את שעריו. בשנת 1948 המשפחה עלתה לארץ. הם התגוררו תחילה במעברת רעננה ואחרי זה הגיעו לרמלה. יוסי למד בית ספר סיני ברמלה, והיה חבר בתנועת בני עקיבא. הילדות הייתה מלווה בקשיים, האב היה חולה. הבית היה לא שומר מסורת אבל יוסי הלך ללמוד בחדר כדי ל"ספוג קצת יהדות". בגיל 14 יוסי קרא ספר אשר השפיע עליו ללכת לבית הספר לקציני ים בעכו. הוא התגייס לחיל הים באוקטובר שנת 1964 . בתור חניך מצטיין מבית הספר הימי, הוא נשלח יחד עם עוד חבר להשתלם באקדמיה הימית בצרפת. הוא למד שם במשך שלש שנים הנדסת אניות ועוד נושאים הקשורים לשירות בים. הוא אף היה בסיבוב חובק עולם כחניך על נושאת המסוקים "ז'אן דארק". יוסי חזר לארץ בשנת 1968 כאשר בזמן מלחמת ששת הימים הוא היה בצרפת ביחד עם חבר נוסף מהקורס. באותה תקופה יוסי גם היה מעורב בפרשת ספינות שרבורג. יוסי חזר לארץ כשהוא בוגר בית הספר לקציני ים בצרפת. כאן גם קיבל את הדרגה מחיל הים הישראלי. הוא שימש כמדריך בקורס חובלים בארץ. יותר מאוחר שירת על כלי שייט של חיל הים. בשנת 1972 הוא נפצע בזמן השירות ולאחר החלמתו הוצב במודיעין חיל הים. הוא שירת במודיעין הטכני של חיל הים. חברים שלו נפלו בצוללת דקר ובאח"י אילת. ביום כיפור הוא שירת במפקדת חיל הים בבור בקריה בתל אביב. הוא נטל חלק בתחקור שבויים מחיל הים של מצרים. בהמשך הוא השתתף באיסוף פרטים טכניים על כלי השייט של האויב. אחרי השחרור מהצבא הוא עשה קריירה מרשימה ומכובדת בשירות המדינה ובעסקים אזרחיים. בין היתר היה מנכ"ל עירית ראשון לציון, מנכ"ל הרכבת ומנכ"ל משרד התעשייה והמסחר בתקופת השר מיכה חריש. יוסי נשוי לרבקה משנת .1970 יש להם שלשה ילדים ושבעה נכדים. הם מתגוררים בראשון לציון.

ריאיון צילום ועריכה יצחק בוצר