15 אוקטובר, עדיין באור יום: "המג"ד אסף את כל הגדוד והודיע שצה"ל חוצה הלילה את התעלה והוטל על החטיבה לפרוץ לתוך איזור הצליחה על מנת לאפשר אבטחת מסדרון הצליחה. המ"פ ישראל אייבר ביקש מאמיל שהנגמ"ש שלנו יסע מייד אחריו ולא בסוף טור הטנקים של הפלוגה כפי שהיה נהוג, על מנת שנוכל להגן עליו מפני חי"ר מצרי שיגיע מאחורי הטנק וגם שנהייה בחוד על מנת שנוכל לפנות פצועים באופן מיידי. המ"פ ישראל אייבר בקש מאיתנו לפנות את כל חלקי הציוד שעוד נותרו בנגמ"ש, ובנוסף צמצמנו את צוות הנגמ"ש והורדנו שני מכונאים – כל זה על מנת לפנות יותר מקום לפצועים. הורדנו מהנגמ"ש את כל חלקי החילוף והעמסנו תחמושת רבה לשלושת המא"גים שהיו בנגמ"ש. עם רדת החשיכה אנו ממתינים בתוך הכלים לפקודת תזוזה. הבטתי בחברי אבי קליימן בפניו ניכרה המתיחות, לא דיברנו פשוט התחבקנו חזק, לשנינו היו דמעות בעיניים. במחשבותי חששתי מהגרוע מכל וקיוויתי שאם אפגע עדיף מוות מיידי מאשר להיפצע ולהישרף בתוך הנגמ"ש בעודי בחיים. התחלנו לנוע בטור ארוך בתוך החולות במקביל לכביש עכביש עד למפגש עם כביש התעלה (ציר לקסיקון). כוח הסיור שהיה לפנינו פנה שמאלה (מערבה) בציר נחלה לעבר מוצב מצמד וכך הבנתי שכעת אנו (פל' ח') מובילים את כל החטיבה כשבראשה - טנק המ"פ ישראל אייבר ונגמ"ש החולייה שלנו נוסע מייד אחריו. הלילה היה חשוך מאוד ולאחר כמה דקות של נסיעה הודיע המ"פ בקשר: 'נכנסנו לארץ עמלק - יש לשמור על דממת אלחוט מוחלטת'"

ריאיון צילום ועריכה דוד אריאב