דני יליד יוני 1940 בחיפה. ההורים עלו לארץ מפולין בתקופה של ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. המשפחה התיישבה בחיפה וגם הסבא והסבתא הגיעו לחיפה בשלב יותר מאוחר. המשפחה באופן כללי הייתה משפחה אמידה והסבא בנה בתים בחיפה. חלק מן המשפחה מצד הסבא עיברת את שמו לאלוני ומשם צמחה תשלובת חומרי הבניין אשר נושאת את השם אלוני עד היום. דני למד בחיפה בבית הספר גאולה, ובבית הספר המקצועי בסמת. דני התגייס לצבא בשנת 1959 ותחילה נשלח להיות בחיל החימוש בגלל הכשרתו המקצועית. דני לא רצה חימוש וכך הוא הגיע לשריון לטנקי השרמן ,שם המשיך את המסלול עד קורס קצינים. דני כאיש מילואים, מתאר את הלחימה במלחמת ששת הימים באזור שכם ועמק דותן. בהמשך הוא שוכנע לחתום לשלש שנים קבע בתקופת מלחמת ההתשה. מלחמת יום כיפור תפסה אותו בסינגפור בתפקיד רשמי. לארץ הוא הגיע בשבוע השני של המלחמה, לאחר מסע ארוך והתייצב במפקדת חטיבה 188. על פי בקשת הממונים עליו הוא החל לעסוק בשיקום החטיבה וזה מה שהוא עשה. בהמשך דני עשה מגוון רחב מאד של תפקידי פיקוד ומטה ברמה הכי גבוהה כאשר פרק מיוחד בראיון מוקדש לחברו הטוב עודד ארז ולסיפור הטרגי של עודד. אחרי שחרורו משירות מילואים פעיל דני עסק בפרויקטים אזרחיים בארץ ברמה הכי גבוהה, כולל שהות של מספר שנים באפריקה. לדני יש שני בנים מנישואין ראשונים, כיום הוא נשוי בשנית לדליה. אין להם ילדים משותפים. יש לו ולדליה  סך הכל ששה נכדים, חלק שלו וחלק שלה.

ריאיון צילום ועריכה יצחק בוצר

מתוך ויקיפדיה

 עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שב לישראל ומונה ב-10 באוקטובר 1973 למפקד חטיבה 179 בעקבות פציעת מפקדה רן שריג, אך עד הגעתו לחטיבה כבר חזר שריג מבית החולים[3]. בהמשך נקרא להקים מחדש את חטיבה 188 שהושמדה בקרבות, אך זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד נפצע ממוקש במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית. ורדי פיקד על עוצבת הסוס הדוהר, על חטיבה 500 ועל חטיבת ההכשרות של השריון, חטיבה 460 בשנים 1976–1977. לאחר לימודים במכללה לביטחון לאומי מונה ב-1978 למפקד בסיס אימון ליחידות שדה וב-1979 מונה למפקד עוצבת הפלדה.