קורות חיים עוזי צוובנר

יליד ירושלים. 1954

נשוי לרונית . שלושה ילדים , רועי , נטע ונויה.

6 נכדים ועוד אחת בדרך : לילי , להב , דקל, אריא , יהל ויונתן .

מתגורר בתל אביב .

שרות צבאי, חיל השריון

השכלה תואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית.

עוסק ביזמות של מרכזי חדשנות ופארקי הייטק.

יוֹנְתִי / יואל ריפל                                                                                             11.5.2016

כאשר הייתי נער, נהגה אמי המנוחה לומר לי: "עד שתגדל יבוא השלום, ולא תצטרך ללכת לצבא."
כאשר נבואתה של אמי נתבדתה וגויסתי לשירות חובה בצה"ל, הפכה אימא שלי למפקדת פיקוד העורף של המחלקה שלי בטירונות, ובקורסים השונים שעברתי בחיל השריון.
בכל החופשות שלנו מהצבא, נהגו חברי המחלקה להתארח אצלנו, וכאשר חזרתי מהחופשה למחנה, ציידה אותי אימא בעוגת "לייקח" (מן עוגה יבשה) שאפתה עבור החיילים שנשארו בבסיס. אימא הפכה מעין "דודה" של חיילי המחלקה שלנו. בהתחלה מעורבותה של אימא במחלקה הביכה אותי. עם הזמן התרגלתי. לבסוף גם הייתי גאה באימא שלי.
מבין חיילי מחלקתנו, החייל האהוב ביותר על אימא שלי היה יהונתן (יוֹנְתִי) צוובנר. יוֹנְתִי היה עלם חמודות, תמיר, רגיש, יפה תואר וספורטאי מצטיין, ששיחק כדורסל בבית"ר ירושלים.
אימא אהבה לארח את יוֹנְתִי בביתנו ויוֹנְתִי אהב להתארח אצלנו.
הדבר היחיד שיּוֹנְתִי ואני לא אהבנו זה שלמחרת הלילה שבו לן אצלי, מצאנו שנינו ליד מיטותינו את נעלינו הצבאיות הגבוהות, כשהן מצוחצחות למופת... ברור שלא אנחנו צחצחנו אותן...
בעיני אימא ובעיניי, סימל יוֹנְתִי את הצבר האולטימטיבי ואת כל הנעלה שבעולם.

סרן יהונתן (יוֹנְתִי) צוובנר ז"ל, נפל במלחמת יום כיפור בקרבות הבלימה בתעלת סואץ. על אומץ לבו ואחוות הלוחמים שגילה בקרב, הוענק ליוֹנְתִי צל"ש מטעם הרמטכ"ל.
מותו של יוֹנְתִי נפל עלינו כמכת ברק. היגון והכאב שלנו לא יתוארו במילים. במשך שנים ועד אחרית ימיה הזכירה אימא את יוֹנְתִי, את אמרותיו ונועם הליכותיו.
נדרתי נדר, שאם ייוולד לי בן, אקרא לו בשם יהונתן (יוֹנְתִי). לא נולדו לי בנים. נולדו לי שלושה סימנים לבנים... (שלוש בנות).
לפני זמן קצר, אמרתי לנכד שלי בן הארבע: "עד שתגדל יבוא השלום ולא תצטרך ללכת לצבא"... דרך אגב, לנכד שלי קוראים יהונתן...