גדעון הדן, רס"ן בדימוס, מפקד פלוגת דוברות מילואים מגדוד צליחה 630, אשר השתתפה בהקמת גשר הדוברות על תעלת-סואץ במלחמת יום-הכיפורים.

זהו סיפורה המיוחד והייחודי של פלוגת דוברות מילואים מגדוד צליחה 630, בפיקוד גדעון הדן, אשר השתתפה בבניית גשר הדוברות על תעלת-סואץ במלחמת יום-הכיפורים, ובכך איפשרה צליחת כוחות גדולים של צה"ל לצד המערבי של התעלה. צליחה זו הייתה ההישג העיקרי של צה"ל במלחמת יום הכיפורים בחזית הדרום.

גדעון נולד בטבריה בשנת 1948 כבן למשפחה מעורבת – האב יליד הארץ והאם עולה צעירה מלטביה. התגייס לצה"ל בשנת 1965. לאחר טירונות נח"ל עבר למסלול של עתודה אקדמית בטכניון. חזר לצה"ל בשנת 1969 והתנדב לתפקיד קרבי במלחמת ההתשה במסגרת חיל ההנדסה. עבר תפקידי קמב"ץ, סמ"פ ו-מ"פ בגדוד הנדסה קרבית 271 בגיזרת תעלת סואץ. לאחר הפסקת האש עם המצרים (אוגוסט 1970), הוצב בגדוד צליחה 605 בתפקיד ראש מדור דוברות. גדוד 605 פעל בבסיס "קישון" בחיפה, עם שלוחה בצפון הכנרת. כראש מדור דוברות, היה גדעון אחראי על פיתוח תורת ההפעלה של הדוברות, הדרכת חיילי הנדסה לתפקידי צליחה וחיילי שיריון ו-חי"ר לעבודה עם דוברות, השתתף בפיתוחים טכניים ומימשק עם חילות אחרים. גדעון מציין במיוחד "צוות חשיבה" לפיתוח תורת ההפעלה של הדוברות, אשר כלל את שלמה אהרונישקי (קצין אג"ם ו-מד"ר), יהודה חודדה ז"ל (מפקד פלוגת דוברות סדירה), ואותו בתפקיד ראש מדור דוברות. כן מציין את אווירת המצוינות המיוחדת והיצירתיות אותם טיפח המג"ד הראשון והמייסד של מערך הצליחה בצה"ל, סא"ל אבי זוהר. בשנת 1972 השתחרר מצה"ל ומונה לתפקיד מ"פ דוברות מילואים במסגרת גדוד צליחה 630, אותו מילא גם במלחמת יום-הכיפורים.

פלוגת דוברות מילואים הורכבה מקומץ קצינים וחיילים יוצאי גדוד צליחה 605 אשר היו בקיאים בתחום הדוברות, ואוסף גדול של קציני חי"ר ואנשי מילואים מיחידות חי"ר וחיל-הים, אשר שובצו בגדוד המילואים, אך היו חסרי הכשרה וניסיון בתחום. אימון הקמה בסיסי תוכנן לנובמבר 1973...

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, התגייסו אנשי הפלוגה וירדו לסיני (רפידים), שם היו הדוברות במצב מפורק. במשך שלושה ימים בנתה הפלוגה 12 דוברות, תוך מתן פתרונות יצירתיים לקשיים טכניים, חוסרים בציוד, והשלמת ידע לקצינים וחיילים שלא הגיעו מהתחום. ביום חמישי 11/10/73 החל מסע הדוברות מרפידים אל עבר התעלה, מהלך של 97 ק"מ. בשלב ראשון נגררו רק 9 דוברות, ו-3 דוברות נוספות על צוותיהן נשארו ברפידים להשלמת ציוד והשלמת בניית הדוברות. הדוברות, אשר ניבנו על-גבי גרורים (מעין עגלות גדולות), נגררו על-ידי טנקי מג"ח, רובם שרידי קרבות. גדעון מתאר את כל שלבי התנועה אל התעלה: את הקשיים הטכניים, הפתרונות והנחישות להצליח, את התנועה דרך ציר "עכביש" הפקוק בעשרות-אלפי כלי-רכב, ואת ההתגנבות בלילה בשולי המיתחם המצרי "החווה הסינית". השלבים האחרונים של התנועה לֻוו בירי נ"ט, אשר לא מנע את המשך ההתקדמות.

עם בוקר 17/10/73, הגיעה שיירת הדוברות (אשר מנתה בשלב זה 14 דוברות, בזכות 3 דוברות אשר הצטרפו מגדוד צליחה סדיר 605) אל אזור ה"חצר" שעל הגדה המזרחית של התעלה. הדוברה הראשונה, בפיקודו של סגן זיסי ברקן, הושקה למים. מפקד חזית הדרום, רא"ל חיים בר-לב, התערב ברשת הקשר הגדודית ופקד על בניית גשר דוברות, ולא שייט דוברות כמתוכנן. הדוברות הושקו למים ושייטו דרומה כמה עשרות מטרים אל אזור בניית הגשר. הפיקוד על בניית גשר הדוברות ניתן לסרן יהודה חודדה ז"ל, אז סמג"ד גדוד צליחה סדיר 605, אשר התמחה בבניית גשר דוברות. כל זמן הבנייה האזור הותקף ללא הרף על-ידי כמות עצומה של ארטילריה, מטוסים ומסוקים, אשר גרמו להרוגים ונפגעים רבים.

בתאריך 17/10/73, בשעה 16:00, הגשר היה מוכן להעברת טנקים. אולם רק בשעה 20:00 לערך, עברו עליו ראשוני הטנקים, היות ואוגדות שרון ואדן היו עדיין עסוקות בקרבות על הבטחת מסדרון הצליחה הצר של צה"ל בצד המזרחי של תעלת-סואץ. בשעה 22:30 עברה על הגשר חפ"ק של אלוף אברהם אדן, מפקד אוגדה 162. בלילה נשבר הגשר עקב נסיעה מהירה מדי של טנקים צולחים. במקום השבר נפרש גשר של טנק גישור, ותנועת הכוחות המשיכה ואף התגברה.

במשך שתי יממות, היה גשר הדוברות, הגשר הצה"לי היחידי על תעלת סואץ. במשך זמן זה, עברו עליו שתיים וחצי אוגדות, אשר ביצעו את מהלכי הקרבות המוחצים בגדה המערבית של תעלת-סואץ ("אפריקה"), והביאו להכרעת המלחמה. בהמשך, נפרשו במקביל גשר הגלילים (19/10/73) וגשר "צנע" (20/10/73).

לאחר יממה וחצי ב"חצר" המופגזת, קיבלה פלוגת דוברות סדירה מגדוד צליחה 605 את האחריות על הגשר, ופלוגת המילואים של גדעון יצאה לרפידים לצורך שיקום והתארגנות.

גדעון מתאר את המאמצים לזהות שרידים של צוות דוברה בפיקודו של סגן יהודה מונהייט ז"ל, אשר נפגעה בכניסה ל"חצר" ועלתה באש. בנוסף, לקח על עצמו את החובה להודיע אישית את הבשורה המרה למשפחות הנעדרים.

לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף (26/10/73), פורק גשר הדוברות, והדוברות שייטו אל האגם המר הגדול. בבסיס חיל-הים המצרי "פַנַרָה", הדוברות הוצאו מהמים לצורך שיקום וכוננות להמשך הקרבות.

לאחר הסכם הפרדת כוחות עם מצרים, הדוברות פורקו והוחזרו ל-ימ"ח רפידים. חיילי הפלוגה השתחררו משירות של 4 חודשים וחצי, וחזרו הביתה.

גדעון מתאר את שמירת הקשר עם המשפחות השכולות לאחר המלחמה וליוויָם בתהליכי השיקום.

מסקנתו האישית של גדעון מהמלחמה, היא: הכל שברירי, ההבדל בין הצלחה לכישלון צר, בין חלל לגיבור אפסי, ואם היה לך מזל לצאת מן המלחמה בשלום, הקדש את חייך כדי להיות "אדם טוב" לאחרים.

לאחר המלחמה עבד ברפא"ל בתפקידים הנדסיים וניהוליים והתמחה באיכות ואמינות. כיום עוסק בהוראת איכות.

לגדעון שלושה ילדים ועשרה נכדים.

ריאיון צילום ועריכה חורין