סרן אילן אשל היה מ"פ בגדוד סיור 134 – פלוגה המורכבת חציה טנקים וחציה נגמשים, ונפצע קשה אחרי מספר שעות של קרב בלימה עיקש. כשהוא עם ארבע טנקים שלו כשלצידו פלוגה מוקטנת מחט' 179 (בפיקוד ישראל אריאלי,) היו כ- 11טנקים הכוח היחיד מול מאמץ הסורים לגלוש דרומה מחושניה, קצביה ליהודיה ולבטייחה. על לחימתו זו עוטר בצל"ש רמטכ"ל אילן יליד 1936 – בקיבוץ עין הקורא – כבן לקבוצת המקימים מאוחר יותר של קיבוץ שער- הגולן שעלה לקרקע בשנת 1937 כישוב חומה ומגדל והיה בקבוצת הילדים השניה של הקיבוץ. יש לאילן זכרונות מילדות מאושרת בשער- הגולן, כולל יחסי שכנות טובים עם הכפריים והבדואים מעברו השני של הירדן והירמוך. (שבתחום ממלכת ירדן היום.) במלחמת העצמאות פונו ילדי הקיבוצים לחיפה לתקופה ארוכה. על חורבן הקיבוץ למדו הילדים מהעיתונות. פרשה טרואמטית שליוותה אותו הייתה נטישת שני הקיבוצים – מסדה ושער- הגולן (חברי הקיבוצים חזרו אחרי שישה ימים,) אך הפרשה ליוותה אותו עוד ימים רבים גם בשרותו הצבאי כצוער בקורס קצינים, וימים אחרי כן. את לימודיו העל יסודיים סיים במוסד החינוכי שבבית- זרע יחד עם ילדי בית- זרע. ב- 1954 התגייס אילן עם בני משקים נוספים במטרה ברורה להתנדב לצנחנים, צה"ל משיקולי השבחה הציבם בגולני שהייתה עדיין בצל הכישלון של פעולת תל- מוטילה. לאחר טירונות מאומצת בגדוד 13 של גולני הגיע אילן לסיירת גולני. אחרי פעולת סבחה עקב טעות בזיהוי חייל הרוג בתאונת דרכים הוכרז אילן כחלל והודעה נשלחה למשפחתו. במלחמת סיני, "מבצע קדש" ב- 1956 היה אילן כבר קצין ומפקד מחלקת סיוע בפלוגת הסיור. היה מעורב בפריצת שדה מוקשים שלא בוצעה בצורה תקינה לקראת תקיפה, בפעולת הטעיה למתקפה העיקרית על רפיח, וטיהור המחנה הצבאי ברפיח שם כמעט ונהרג. בגמר מבצע קדש הוטל עליו לחסל שבוי מצרי. ביולי 1957 התחתן אילן עם רותי, ביתו של המשורר אברהם שלונסקי ואישתו מירה. יחידת המילואים הראשונה שלו הייתה בחטיבה 9 שם שימש כמ"מ סיור בגדוד 11 – והוא בקשר עם הנותרים מחבורה זו עד היום. במלחמת ששת הימים 1967 לחמה חטיבה 9 שלא הייתה בכוח העיקרי בגדה המערבית כמו חטיבות 37, ו-45 ממלחמת ההתשה זוכר אילן במיוחד את השאננות והזלזול באויב הערבי. בשנת 1973 כשהיה מ"פ בגדוד הסיור ופלוגתו ישבה במוצבי מרכז רמת הגולן היה מעורב בעריקת נהג טנק סורי שערק עם הטנק שלו למוצב מפלוגתו של אילן. גם שם יכל אילן לראות את השאננות וההתנהגות הלא תקינה של מפקדים בכירים. מידע שסיפק הנהג הסורי העריק בתחקיר היה יכול להילקח כהתראה לכוונות הסורים למלחמת אוקטובר כחודש וחצי לאחר מיכן ונראה שלא נלקח. בשנת 1972 מונה למ"פ בגדוד סיור 134 שהוקם ועבר הסבה לטנקים – טנקי שוט קל. באוטובר 1973 היה אילן אחרי ניתוח תוספתן ועדיין עם תפרים כשחייל בן קיבוצו ומפלוגותו מסר לו על שידורי סיסמאות גיוס ליחידה. פלוגתו של אילן הורכבה "מצפוניים" לגיוס מהיר. עקב הלחץ לשיגור טנקים במהירות ובכל מחיר עלה אילן ביום ראשון השביעי לאוקטובר בבהילות עם שלושה טנקים נוספים - הראשונים שהתארגנו – לא כפלוגה מלאה – לכיוון נחל יהודיה דרך גשר אריק. בהיותם סמוך למטווח גולן של היום נוצר מגע בינהם לטנקים סוריים מעברו השני (המזרחי,) של נחל יהודיה - אזור אניעם של היום. בהמשך לשמועות מההתארגנות בימ"ח על קריסת חטיבה 188 וכשהוא רואה את נסיגתם של כוחות רבים ממרכז הגולן מיואשים והמומים התחוורה לאילן משמעות המלחמה וחשיבות כל טנק בודד. ולו טנק בודד . תוך התקדמות צפונה יצר מגע עם ריכוזי הכוחות הסוריים העיקריים שמרכזם בחושניה ודרומה ממנה - אזור אל- משטה עם הכוח הזעיר שבפיקודו, ועם פלוגתו המוקטנת של ישראל אריאלי מחט' 179. תוך כך נפגע הטנק מפגז טנק סורי ישיר והחל לבעור, כל אנשי הצוות נהרגו ואילן הצליח להפיל את עצמו לקרקע פצוע קשה וכך שכב חציו מחוסר הכרה 20 שעות עד שחולץ למחרת. תוך חזרתו להכרה ברמב"מ החלו הידיעות להגיע אליו על חבריו הרבים שנהרגו ואינם. לאחר החלמה ושיקום ארוכים חזר לקיבוצו כמרכז המשק. בהכשרתו אילן הוא מומחה למטעים, בתחום המנגו במיוחד. כעבור זמן קצר "כאזרח," הפציר בו יאנוש בן גל אז מפקד אוגדה 36 לקבל על עצמו את הפיקוד על מוצב החרמון. לאחר מכן כשיאנוש כבר אלוף פיקוד צפון נתבקש אילן שוב להתנדב ולהקים גדוד טנקים פיקודי – גדוד 275 שיהיה בגיוס מהיר. גדוד זה היה הבסיס להקמת חטיבה 847. במלחמת לבנון הראשונה היה אילן מג"ד 275 ונפצע בקרב עין חילוואה. לאחר מכן מונה לסמח"ט 847 ולאחר מכן פיקד על אגד התחזוקה של אוגדת הגליל. רואיין בביתו שבקיבוץ שער הגולן במהלך החודשים ינואר 20 פברואר 21 תיקון טעות - ציר זמן3:08:42​ - קרב עיו חילוואה, החלפת אילן הפצוע בסמג"ד, הסמג"ד הוא שי נחשון. (לקחיו מיום כיפור מצורפים בתגובה הראשונה.) ראיון צילום ועריכה – יאיר כידן